שאלה
לכבוד הרב!
1.לפני כחודשיים סיימתי את שנת האבל על אבי והייתי רוצה לדעת מתי אני צריך להגיד על אבי קדיש יתום לאחר השנה.
2.אם וקרה וקמתי לאחר סוף זמן קריאת שמע, האם בתפילת שחרית אני מברך את ברכות "שמע" או לא?
תודה.
תשובה
בס"ד
מתחילים לומר קדיש יתום בערב שבת שלפני היום בשבוע שבו חל תאריך פטירתו העברי של אביך.
למשל אם הוא נפטר ביג לחודש אלול – תאריך האזכרה יהיה ביג אלול כל שנה אע"פ שיכול להיות שנקבר ביד אלול.
בשנה זו תשס"ג אתה מתחיל לומר קדיש בליל שבת פרשת כי תצא וממשיך בכך עד סוף יום י"ג אלול.
סוף זמן קריאת שמע הוא עד סוף ג' שעות זמניות מהיום דהיינו רבע היום. \שעות זמניות - מחשבים ע"י חלוק שעות היום מעמוד השחר ועד סוף השקיעה לשנים עשר חלקים שווים, וכל חלק הוא שעה זמנית\., עבר זמן זה ולא קראה - יכול לקוראה עם ברכותיה עד סוף שעה רביעית, דהיינו עד שליש היום, אבל אין לו שכר כקורא ק"ש בזמנה, ואם עברו ארבע שעות זמניות ולא קראה – קוראה כל היום בלי ברכותיה.
[הלכות קדיש יתום=
א. קדיש שלפני "עלינו לשבח" נקרא "קדיש יתום" ויש בו תועלת גדולה לנפטר אם אומרו בתוך היב' חודש, וביום השנה לפטירתו \יאר צייט\ בשחרית, במנחה ובערבית,
ב. יש בקדיש שתי מעלות : אחת מצילה מדינא של גיהנום, והשניה שמכניסה אותו לגן עדן ומעלה אותו ממדרגה למדרגה, ולכן גם בשבת ויו"ט אומרים אותו.
ג. נוהגים לומר "קדיש יתום", פחות מי"ב חודש, כדי שלא יאמרו על הנפטר שהוא רשע, שמשפט רשעים בגהינם י"ב חודש, והקדיש הוא להצילו מגהינם, ולדעת האר"י יכולים לומר קדיש גם בשבוע האחרון לפי הטעמים דלעיל, אולם מפני ההמון נהגו להחסיר שבוע מיב' חודש.
ד. נהגו בסוף החודש האחד-עשר לעשות לימוד לזכר נפטר, ואח"כ הולכים לקברו וקוראים לזה "יום השנה החסירה", ופוסקים מלומר קדיש שבוע אחד בתחילת החודש היב', ואח"כ ממשיכים לאמר קדיש עוד שלושה שבועות עד סיום השנה.
ה. בסיום השנה פוסקים לומר הן את הקדישים שאומרים היתומים, והן את הקדיש "בתרא", אבל קדיש שאחרי הלימוד שאומר כל אדם יאמרו גם היתומים, וכן בשבוע שמפסיקים כאמור לעיל.
ו. אם חל יום הפטירה באמצע השבוע, מתחילים לומר קדיש בליל שבת אחרי פרק "במה מדליקים" עד תפילת מנחה של יום הפטירה. ואם חל יום הפטירה ביום שבת, יש המתחילים מקדיש של "במה מדליקין" משבת שלפניה עד מנחת שבת של יום הפטירה.
ז. אדם שמת בלא בנים ב"מ, ואין לו קרובים, או שקרוביו אינם רוצים, או אינם יכולים לומר עליו קדיש, או שבניו קטנים, שוכרים אדם שיאמר אחריו קדיש.
ח. אע"פ שאפשר לשכור אדם שיאמר קדיש, עדיף שאת הקדיש יאמרו הקרובים \1\, ומעלת הבן שאומר קדיש על אביו ואימו אין למעלה הימנה.
ט. נהגו באיזמיר ובעוד כמה מקומות, שאת הקדיש האחרון בין "פטום הקטורת" ל"עלינו לשבת" אומר הרב שבעיר עבור כל מתי ישראל שלא זכו לבנים, כדי להצילם מגהינם.
י. האומר קדיש עבור מת שאינו קרובו, יאמר לפני "תנא דבי אליהו" שלפני "קדיש בתרא" הריני מוכן לומר עתה קדיש וברכו כתקנת חז"ל, שתיקנו לאומרו אחרי "פיטום הקטורת" קודם "עלינו לשבח", והריני מכוון באמירת קדיש זה לתועלת נפש פלוני \או פלונית\ בן פלונית לעורר הרחמים למנוחת נפשו \או נפשה\ רוחו \רוחה\ ונשמתו \או נשמתה\ במנוחות שאננות בגן עדן, ואח"כ יאמר "תנא דבי אליהו" וקדיש.
יא. וכן יאמר בסוף היום בקשה זו : יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלקי אבותינו, שתחוס ותרחם ברוב רחמיך וחסדיך, על נפש רוח ונשמה של פלוני בן פלונית, ולמען הקדישים שאמרתי אני עבדך היום הזה, תבטל כל המקטרגים והמשטינים ויעמדו מליצי יושר להמליץ טוב על נפשו ורוחו ונשמתו, ותילוה אליהם השלום, וישבו במנוחת השלום והשקט ובטח, ותגביר חסדיך על מידת הדין, ויתמתקו הגבורות הקשות ע"י פלא העליון שהוא חסדים גדולים, רחמים גמורים, יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך ה' צורי וגואלי.
יב. יש סוברים שיוכל לאמר קדיש אחד על שני נפטרים, וטוב לאמר לפני כן התפילה הנ"ל עבור שני נפטרים.
יג. אפילו מי שקולו נמוך ואינו נשמע בין אומרי הקדישים האחרים, יכול לאמר קדיש ואעפ"כ ישתדל שלפחות ישמעו אותו שנים הקרובים אליו.
יד. נהגו לומר אחרי קדיש יתום : "רבנן, ברכו את וכו'", ויש שאין נוהגים לומר "רבנן", וכל אחד יעשה כמנהגו.