הלכות מים אחרונים

בס"ד

הגמרא אומרת שמים אחרונים חובה וזה חלק מההכנות לברכת המזון שתהיה בטהרה ויהיה הפסקה בינה לבין האוכל.

והתקדשתם - זה מים ראשונים
והייתם קדושים - זה מים אחרונים.

יש אומרים שבימינו אין חיוב מים אחרונים כיון שבמקורו היה חיוב זה בגלל המלח הסדומי שהיה מצוי בניהם והיה סכנה שאדם יגע בעיניו אחרי האוכל. אחרי שהתשתמש במלח מסוכן זה. ולכן יש חיוב לשטוף ידיו לפני הברכה. מפני הסכנה. ובימינו שמלח זה לא מצוי בנינו - אין חיוב למים אחרונים. אבל יש אומרים שטעם המלח אינו יחידי ויש גם טעמים אחרים ובינהם הטעם של הכנה לברכה מתוך טהרה ולכן זה חיוב תמיד.

אין הבדל בענין זה בין גברים לנשים.

אם ידיו מלוכלכות מהאוכל - חייב במים אחרונים בכל מקרה.

איש או אשה שאכלו כזית לחם (27 גרם) אפילו אכלו לחם לבד יטלו מים אחרונים קודם ברכת המזון.

כשנוטל ידיו יחבר ארבע אצבעות ביחד והאגודל בנפרד,

יטול עד הפרק השלישי של האצבעות וראש הפרק השלישי בכללם, וישפיל האצבעות כלפי מטה )שו"ע קפא, בא"ח שלח ו(.

לפני שנוטל מים אחרונים טוב לומר "מים אחרונים חובה", ובשעת הדחק ניתן להסתמך על הלכה קצרה זו במקום דברי תורה שחייבים לומר על השולחן.

יזהר שלא להפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון בשום שיחה וכד' ואפילו לא בדברי תורה, אלא רק בפסוקים שאומרים קודם ברכת המזון. ואם דיבר, טוב ליטול מים אחרונים פעם נוספת )בא"ח שלח ז(.


אין נוטלים מים אחרונים על גבי קרקע, אלא לתוך כלי. ויסירו את הכלי עם המים מן השולחן לפני ברכת המזון


אם נטל מים אחרונים והתחיל בזימון ורוצה לשתות מים או לאכול פירות, חייב לברך עליהם בתחילה ובסוף כיון שכבר נגמרה סעודתו. אמנם אם רק נטל מים אחרונים, או שרק אמר "הב לן ונבריך", לא יאכל שום דבר עד אחרי ברכת המזון כיון שיש ספק אם צריך לברך על אכילה זו