שאלה
שלום רב,
ראשית, אני מקווה שדברי יהיו מובנים כיוון שמדובר בנקודה מאוד פנימית ומופשטת.
אני מאוד מרגישה שההלכה לעיתים מנוגדת לכיוון זרימת החיים וההגשמה העצמית שלי.
בחויה הדתית האישית שלי, אני מנסה להכריע הרבה פעמים בין הסיטואציה המציאותית העכשווית שלנגד עיני לבין ההלכה מתוך תפיסה שהתורה היא תורת חיים. שחשוב שאהיה מאושרת ולא אהיה מדוכאת בעבודת השם שלי.
אני מרגישה שמאחורי הרבה פרטים הלכתיים עומדים ערכים גדולים בהם אני נדרשת להכריע יום- יום שעה- שעה .
האם אתה רואה בתפיסה כזאת פסול?
האם יש תחומים מסויימים בהם תפיסה כזו היא בעייתית?
תשובה
שלום
בגישה של תורת חיים כפי שאת מציגה אין פסול. צריך להבין שבין ההלכה והמציאות יש יחסים מורכבים לפעמים יש התאמה ולפעמים יש התנגשות.
תפקידנו כשומרי ההלכה הוא כפול. מצד אחד לשאוף לקיום ההלכה בכל תחומי החיים והרי זו משמעותה של הלכה,היותה דרך.
מצד שני הנאמנות שלנו להלכה היא על בסיס אמונתנו בה'
ואנו צריכים להיות מוכנים להכניע עצמנו ורוצננו לפני רצונו.לכן עבודת השם צריכה להיות על פי מה שטוב על פי התורה אחרת זו עבודת עצמי ולא עבודת ה'
לכן ההתלבטות שאת מציגה מובנת. צריך לזכור את שני הצדדים האלה כשאנו באים להכריע בין מציאות עכשווית והלכה.
אושר ושמחה בעבודת ה' חשובים מאוד אך עליהם לבוא ממקור אמיתי של קיום מצוות ולימוד תורה ולא על בסיס תחושת דכאון או שמחה זמניים.
בברכה שמעון פיזם
מדרשת עין הנצי"ב