הלכה לקהילות תימן

שלום לך
שאלתך נוגעת לכל העדות שהרי המילה "ספרדים" כוללת מרוקאים ובבלים אלג´ראים ופרסים וכו´ וכן פרס עצמה כידוע היא מדינה גדולה מאד ועל כן ישנם הבדלים בין יוצאי שיראז ליוצאי משהד ואיספהן וכו´ וכך גם בקרב יוצאי גלות אשכנז ישנם שדבקו בתורת הנסתר ויש שהדגישו את הנגלה וכך ישנם חסידים וישנם מתנגדים וגם בתוך החסידים קבוצות קבוצות.

ואעפ"כ תורת משה אחת היא והלכה כרוב הפוסקים ובספק באיסורי תורה כולם נוהגים להחמיר ובאיסורי דרבנן לעיתים מקלים כך שברובד הבסיסי של ההלכה כולם מאוחדים וכן עיקר לימוד ההלכה משותף לכל העדות שהרי כולם מעיינים בתלמוד ובדברי הראשונים והשו"ע והאחרונים וגם המשנה ברורה מלקט מדברי האחרונים הספרדים והאשכנזים ובחלקו הגדול הוא מפרש את דברי השו"ע (שחלק גדול ממנו מבוסס על לשון הרמב"ם ), והתלמוד , ודברי הראשונים, כך שכלל הלומדים מפיקים ממנו תועלת מרובה.


ההבדלים שאכן ישנם הם בעיקר במנהגים הפחות מחייבים והמנהגים המחייבים הם מועטים עד ש"נער יספרם".

וישנם סיבות נוספות שמחמתם גם הלימוד וגם פסיקת ההלכה כיום צריכים להיות משותפים לבני כל העדות

א.[משמעותו של מנהג - כשמו כן הוא - שכך נוהגים] ואם צריך לברר "מה היה המנהג" כנראה שהדבר אינו מנהג.
חלק גדול מלימוד ההלכה מדבר על מקרים שבדיעבד או כיצד יש לנהוג במקרים מיוחדים ובמקרים אלו וודאי שלא שייך מנהג שהרי הדבר לא מתרחש באופן קבוע וכ"כ הפתחי- תשובה בחלק יורה דעה הלכות נידה.

ב. צריך לדעת שבתימן הפיזור היה גדול מאד וכל כפר נהג במנהגיו וכשעלו לארץ בטלו הנהגות הכפרים מפני שכיום רוב האנשים אינם בוחרים את מקום המגורים ע"פ הכפרים שהיו ואפילו לא ע"פ נוסח העדה עד כדי כך שמעטים הם בתי הכנסת התימניים שמתקיימים בהם תפילות בנוסח תימן גם בימי החול וגם בהם הציבור מורכב מנוסח בלאדי ושאמי על מספר גווניו.

ג. התורה ועולם ההלכה אינם "מאובן" היסטורי או אמצעי לשימור חיי העבר אלא תורת חיים שתפקידה להדריך ולקדם את המציאות המתחדשת וגם עולם ההלכה מתחדש כגון מצוות התלויות בארץ, הלכות ברכות על מאכלים חדשים, הלכות צבא מדינה, משפט עברי, רפואה מודרנית, שימוש במערכות חשמליות בשבת ובחג וכו´.

ד. כיום רוב מסודות הלימוד והקהילות בערים מעורבים מיוצאי עדות שונות ואם נתאמץ לשמר בכוח על ההבדלים - ניצור מצב שאין אפשרות ללמוד - וללמד ולהעביר שיעור בהלכה ואיש הישר בעניו יעשה

וכן כתב הרב אליעזר מלמד שליט"א בפתיחה לספרו בהלכות ברכות. - וז"ל "עיקר מה שהדריכו חכמנו לשמור על המנהגים (פסחים נ, ב; ירושלמי עירובין סו"פ ג), הכוונה במנהגים ששגורים אצל כל בני אותו מקום או אותה עדה, ולא במה שצריכים לשאול מביני דבר כיצד נהגו במקום פלוני. וק"ו שאין הכוונה למה שכתבו רבנים שחיו באותו מקום. אלא בכל הדינים שאין לגביהם מנהג ברור ומפורסם, יש לילך לפי כללי הפסיקה המקובלים, שהלכה כדעת הרוב וספק ברכות להקל. ובאותם הדינים יש להתחשב בכל הפוסקים מכל העדות, ואמנם בעבר, מתוך הריחוק בין הגלויות, התחשבו הרבנים בעיקר בפוסקים שחיו בסביבתם ואת מורשתם המשיכו. אולם כיום כשאנו חיים יחד ולומדים יחד כל שבטי ישראל, יש להתחשב בכל הפוסקים מכל העדות.

ה. עיקר ההתמודדות של היהדות כיום הוא עם התרבות המערבית ותנועת ההשכלה החילונית ובזה צריך למקד את המאמצים המשותפים לכל העדות - בחיזוק לימוד התורה האמונה וההלכה ולהתאים אותם לחיי המעשה המודרניים ומתוך כך להמשיך ברכה לעם ולעולם כולו.

כמובן שחלק חשוב במאבק זה הוא הנאמנות למסורת אבות וגדול כח המנהג שעליו נאמר "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך" ועל כן חשוב שכל עדה תמשיך לשמור על מנהגיה - ובלבד שהדבר לא יבוא על חשבון לימוד התורה המשותף לכל עם ישראל וחיזוק מוסדות הלימוד והקהילות הדתיות.

לאור הנ"ל אני מציע לך לנהוג כמנהג אביך בדברים הידועים (שכאמור נער יספרם והמניינים מעורבים)
וללמוד הלכה מספרי פניני הלכה באתר ישיבהhttp://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=149 
מפני שהם קצרים כוללים מובנים ומותאמים לכל העדות (שכן הם מציינים מנהגים ידועים ועדיף שתדע דברים שנוגעים לעיקרי הלכה ותורה גם אם לא תזכור כיצד מחזיקים את התמר בשעת הברכה או כיצד לברך את חברך לאחר שהלה הסתפר )

ולהלן הדרכה בעניין לימוד תורה והלכה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א
בברכה
אייל משה

מצוות ידיעת התורה
מצוות תלמוד תורה מחייבת כל יהודי לדעת את כל יסודות התורה, כדי שידע כיצד לנהוג וכיצד להתייחס למאורעות חייו על פי הדרכת התורה. ואף שידוע שאין לתורה קץ ותכלית, ומכל אות שבתורה ניתן ללמוד תילי תילים של הלכות ורמזים, ובכל מדרש של חכמים טמונים אין ספור רעיונות והסברים. וכמו שנאמר (איוב יא, ט): "ארוכה מארץ מדה". שכן שורש התורה בנצח, וממילא ברור שאין סוף לעומק רעיונותיה.

מכל מקום ליסודות התורה, היינו לתורה שבכתב ולהלכה ולטעמיה יש גבול, ויכול אדם ללומדם ולדעתם. בזמן חז"ל היו לומדים את כל יסודות התורה עד לגיל עשרים, ולאחר מכן היו מקימים משפחות ומתפרנסים וממשיכים לחזור על תלמודם ולהתעמק בו. וכך גם ראוי לנהוג כיום, שעד לגיל עשרים בערך ילמדו את כל יסודות התורה, ולאחר מכן יתחילו לעסוק ביישובו של עולם על כל המשתמע מכך תוך קביעת עיתים לתורה. וזאת המצווה המוטלת על ההורים - לדאוג שבניהם ילמדו את כל יסודות התורה. ומי שאביו לא דאג לכך, לאחר שיגדל חובה עליו ללמוד בעצמו את כל יסודות התורה (שו"ע הרב הל´ ת"ת א, ה´-ז´).
נפרט מעט מהם היסודות שכל יהודי מצווה ללמוד ולדעת.
ברור שהתורה שבכתב שנתנה למשה היא יסוד הכל. ועל כן צריך ללמוד היטב את כל חמישה חומשי תורה בהבנה פשוטה ועם פירוש רש"י. וכן צריך ללמוד היטב את כל דברי הנביאים והכתובים שכולם בכלל המקרא. ובזמן חז"ל היו מתחילים ללמד את הילדים בגיל חמש מקרא, ועד גיל עשר היו מסיימים את כל התנ"ך בהבנה פשוטה.

לאחר מכן יש ללמוד היטב את כל יסודות ההלכה. הספר הבסיסי ללימוד ההלכה הוא השולחן ערוך. והעיקר להקדים את ההלכות הנוגעות למעשה, לפיכך יש ללמוד את רובו הגדול של חלק ´אורח חיים´, שבו מבוארות הלכות התפילה, ציצית ותפילין, וכן הלכות הסעודה והברכות. לאחר מכן הלכות שבת וחגים. ובחלק יורה דעה יש ללמוד קרוב למחציתו, שבו הלכות בשר וחלב ושאר הלכות כשרות, והלכות נידה, והלכות כיבוד הורים ומזוזה ומילה ועוד הלכות נחוצות. וכן יש ללמוד מקצת מן החלקים חושן משפט ואבן העזר, שבהם הלכות איסורי נזיקין, הלוואה והשבת אבדה, וכן הלכות חתונה והקמת המשפחה. את כל ההלכות הללו יש ללמוד עם הטעמים היסודיים שהם מבוארים בתלמוד. ואת שאר המצוות שאינן נוגעות כל כך למעשה, יש ללמוד בקיצור תוך התמקדות בכללים היסודיים בלבד.

המקור לכך שיש להקדים את ההלכות הנוגעות למעשה, הוא מן הפסוק (דברים ה, א): "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם", כלומר צריך ללמוד כדי לדעת לשמור ולעשות. וכן אמרו חז"ל (קידושין מ, ב): "גדול התלמוד שמביא לידי מעשה", משמע שהעיקר הוא ללמוד את הדברים המביאים לידי מעשה (עיין בהערה 2 בהמשך).

בנוסף לכך צריך ללמוד את יסודות האמונה והמוסר, שבלא לימוד רחב ומעמיק של נושאים אלו, לא ניתן לדעת כראוי את השקפת התורה על החיים. היסודות מבוארים בתנ"ך ובמדרשי חז"ל המובאים בתלמוד ובמדרש רבה ותנחומא. אבל אי אפשר להסתפק במדרשים בלבד אלא יש להוסיף וללמוד כמה מן הספרים היסודיים שנתחברו על ידי גדולי ישראל הראשונים והאחרונים. אחד מן הספרים החשובים הוא ספר הכוזרי המבאר את יסודות אמונת ישראל ותורתו. וכן ראוי ללמוד בספרי המהר"ל שהם מעמיקים את המחשבה בהבנת מדרשי חז"ל בכל תחומי האמונה והמוסר, ובספרי הרב קוק שהרחיב והעמיק בכל תחומי האמונה תוך התייחסות לשאלות הדור. וכן צריך ללמוד עוד ספרי מוסר כגון מסילת ישרים לרמח"ל וחובות הלבבות לרבנו בחיי. בנוסף לכך כל אחד צריך למצוא את הספרים המתאימים יותר לשורש נשמתו. יש שמתקשרים לספרי הרמח"ל, ויש שמוצאים פירוש חשוב על התורה, כגון הרמב"ן או אור החיים. ויש שחשוב שילמדו ספרי חסידות, ויש שמתקשרים למורה נבוכים וכיוצא בו.
לסיכום: העיקר שכל יהודי ידע היטב את כל יסודות ההלכה הנוגעים למעשה, ואת יסודות האמונה והמוסר. ורק לאחר שילמד את כל מה שמנינו יקיים את המצווה ללמוד ולדעת את התורה.

4 - המשך בעניין לימוד התלמוד וההלכה
למדנו שמצוות לימוד התורה מחייבת אותנו לדעת את כל התורה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה עד ההלכה למעשה. כאשר את ההלכות המעשיות צריך ללמוד באופן מפורט ויסודי, ואילו את ההלכות שאינן מעשיות יש להקיף בלא להיכנס לפרטים. אלא שצריך לעמוד כאן על בעיה מרכזית בהגשמת המטרה של ידיעת יסודות התורה. במשך הדורות נתרבו הספרים לאין קץ. כבר בתקופת הראשונים החלו להתחבר פירושים רבים לתלמוד, אבל היה מקובל שכל תלמיד לומד את התלמוד בתוספת פירוש אחד או שניים לכל היותר, וכך היה יכול להקיף את כל התלמוד בזמן סביר עם פסקי ההלכה היוצאים ממנו. אולם בתקופת האחרונים נתרבו הספרים מאוד, ועל כל סוגיה ישנם פירושים שונים. וכן פסקי ההלכה נעשו ארוכים ומפורטים, שבתקופת הראשונים עסקו בהגדרת הכללים, ואילו האחרונים הרבו להתעמק בפרטים הנובעים מדברי הראשונים, ובאותם הפרטים נאמרו סברות רבות, ודעות שונות. עד שהספרות התורנית העומדת לפנינו מרובה פי אלף ויותר מהספרות שהייתה בתקופת הראשונים. וכיוון שכך, רבים מן הלומדים מעיינים בספרים רבים ומתעמקים בכל הדעות השונות, ולימוד כל סוגיה אורך זמן רב מאוד, ובאופן זה אין שום אפשרות להקיף את כל יסודות התורה.

ולכן כדי לקיים את מצוות תלמוד תורה, שמשמעותה לדעת את התורה, מוכרחים ללמוד בספרים המסכמים את כל היסודות שבוארו בדברי התלמוד הראשונים והאחרונים, שרק בדרך זו ניתן ללמד את התלמידים את כל יסודות ההלכה ברמה סבירה.

יש שהמליצו לשם כך ללמוד את מסכתות התלמוד הנוגעות למעשה עם פירוש הרא"ש, שמסכם את כל דברי הראשונים שקדמוהו להלכה. והיו שהמליצו ללמוד את ספר ההלכה המקיף ´ארבעה-טורים´ לרבי יעקב בן הרא"ש, עם פירוש ´בית-יוסף´ לרבי יוסף קארו, שכולל בתוכו את כל ההלכות ממקורותיהן בתלמוד ובדברי הראשונים. וכיום גם ה´בית-יוסף´ אינו מקיף את כל ספרות ההלכה, משום שכל החידושים, הפסקים והתשובות שכתבו גדולי האחרונים במשך ארבע מאות שנה - אינם כלולים בספרו. לצערנו אין בידינו עדיין ספר מסוים שעונה על כל הדרישות, שמסכם את המקורות מהמקרא והתלמוד, ולאחר מכן מביא את עיקרי סברות הראשונים והאחרונים ואת ההלכות היוצאות מן הסוגיות למעשה. ואע"פ כן ניתן לתכנן תוכנית שעיקרה סביב המסכתות העוסקות בהלכות המעשיות, וסביב השולחן ערוך בתוספת ספרי הלכה שנכתבו לאחר כתיבת השולחן ערוך. באופן כזה שאת ההלכות המעשיות ילמדו יותר בפירוט, ואילו את ההלכות הפחות מעשיות ילמדו בקיצור. וכך רוב התלמידים, גם אלו שאינם בעלי כשרון מיוחד, יוכלו ללמוד את כל יסודות התורה, ולצאת לחיי המעשה כשהם מצוידים בידיעה טובה של כל ההלכות המעשיות.

וכמובן שאין התלמידים שווים, ישנם מוכשרים יותר וישנם פחות, וכל אחד צריך ללמוד לפי יכולתו. יש שילמדו את כל יסודות ההלכה בקיצור ובמעט ביאורים, ויש שילמדו את כל פרטי ההלכה בהרחבה, בביאורים עמוקים ומפורטים. העיקר שכל תלמיד ידע בסוף לימודיו את כל התרי"ג מצוות, ואת כל יסודות ההלכה הנוגעים למעשה
חלוקת הלימוד למקרא משנה ותלמוד
התורה כידוע כוללת בתוכה תחומים רבים ושונים, ושאלה יסודית בהלכות תלמוד תורה היא, כיצד הוא סדר הלימוד הנכון.
בתלמוד מסכת קידושין (ל, א), מובאת הדרכה יסודית לזה, וכך לשונה: "אמר רב ספרא משום רבי יהושע בן חנניא: לעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד".
החלק הראשון הוא המקרא שכולל את כל ספרי התנ"ך. החלק השני נקרא משנה, ובו נכללות המשניות, הברייתות וההלכות הפסוקות, וכן פירושי חז"ל ודרשותיהם על הפסוקים. בעבר לימוד המשניות והברייתות אכן היה כולל בתוכו את כל פסקי ההלכות, אבל כיום עיקר לימוד ההלכה יכול להילמד מספרים שנתחברו לאחר חתימת התלמוד אשר כוללים בהם את בירורי ההלכה של האמוראים וגדולי הראשונים, כגון שולחן ערוך וספרי הלכה אחרים שמסכמים בקיצור את ההלכות, ולכן עיקר לימוד החלק הנקרא משנה צריך להיעשות כיום בספרי הלכה למעשה.

החלק השלישי נקרא תלמוד, ומשמעותו הבנת הטעמים והסברות של ההלכות הפסוקות המבוארות במשנה ובספרי ההלכה, כפי שהם מבוארים בתלמוד ובספרי הראשונים והאחרונים. בשולחן ערוך הרב (הל´ ת"ת פ"ב ה"א) מבואר שהדרך הטובה ללימוד זה הוא על ידי לימוד גמרא עם פירוש הרא"ש, או טור עם פירוש ה´בית-יוסף´, שבפירוש הרא"ש ובבית יוסף מובאים טעמי ההלכה באופן מספיק, וכך יוכל הלומד להקיף בנקל את כל ההלכות המעשיות שבתורה עם טעמיהן. עוד חשוב להוסיף שגם העיון בסוגיות האמונה והקבלה כלולות בחלק התלמוד.
לאחר שבררנו מהם שלושת החלקים נחזור לחלוקת שעות הלימוד.

הרמב"ם והשו"ע פסקו, שיש לחלק את שעות הלימוד היומיות לשלושה חלקים שווים, שליש למקרא, שליש למשנה והלכה, ושליש ללימוד טעמי ההלכה וסברותיה. ואע"פ שמשך הזמן שצריך ללימוד תנ"ך מועט מהזמן הנצרך ללימוד המשנה וההלכה, ותחום ההלכה קטן בהרבה מתחום התלמוד והעיון, מכל מקום בתחילת הלימוד צריך אדם לחלק את זמנו לשלושת תחומי הלימוד בחלוקה שווה. אבל לאחר שידע את התנ"ך יוכל להקדיש לו פחות זמן, וכן לאחר שידע את ההלכה למעשה, יוכל להקדיש לה פחות זמן, ואז עיקר לימודו יופנה לתלמוד שהוא העיון בטעמי ההלכה והאגדה.

אולם לדעת הר"ן, אין כוונת חז"ל לומר לנו שצריך לחלק את הלימוד לשלושה חלקים שווים, אלא כבר מתחילת הלימוד יש להקדיש להלכה יותר זמן מאשר לתנ"ך, ולתלמוד שהוא טעמי ההלכה יותר זמן מאשר ללימוד פסקי ההלכה. ועיקר הדרכת חז"ל באה לומר שבכל יום צריכים לעסוק בכל שלושת התחומים, אלא שלכל תחום יש להקדיש זמן ראוי לפי גודלו וכמותו.

לדעת רבנו תם, הלומד כיום תלמוד בבלי יוצא ידי חובת לימוד שלושת התחומים, שהתלמוד הבבלי כולל הכל, שמובאים בו פסוקים מן התנ"ך, משניות והלכות, וכמובן טעמים וסברות.
והנוהגים כמותו יש להם על מה לסמוך (רמ"א וש"ך רמו, ה). אבל רוב הפוסקים סוברים שיש להקדיש זמן מיוחד הן לתנ"ך והן להלכה, וכן פסקו הרמב"ם (הל´ ת"ת א, יא) והשו"ע (רמו, ד) והב"ח ושו"ע הרב (הל´ ת"ת פ"ב ה"ב).

ולהלן סיכום לגבי שינויי הנוסחים שבין העדות השונות מתוך ספר פניני הלכה תפילה http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=513