שאלה
שאלתותי הן כדלהלן:
1.האם חסידות אמונה או מוסר נחשבים כלימוד תורה לכל דבר האם השפעותיהם דומות? האם חסידות אמונה ומוסר הם גם כמין אוכל לנפש כמו התורה? אם יש לי לימוד קבוע לחסידות זה נחשב כאילו קבעתי עתים לתורה?
2.לגבי מים אחרונים מתי החיוב שלהם?לפני ברכה"מ או אפשר גם לאחרי ברכת המזון בדיעבד או לכתחילה?
3.איך אפשר להסביר לאדם חילוני שלא רואה רע בשפיכת זרע לבטלה או שמירת הענים שזה דבר רע ולא ראוי? המוסר האנושי הוא לא לרצוח לא לאנוס לפגוע באחרים אבל לחילוני אין מוסר של שפיכת זרע לבטלה וכדומה הוא לא גדל כמונו על ערכים כאלה.
תודה רבה מצטער על כל כך הרבה שאלות
תשובה
שלום
א.לימוד אמונה הוא חלק נכבד בתורה, השייך גם ללימוד עצמו 'והגית בו יום ולילה', וגם למצוות עשה של 'אנכי ד'' שהיא ידיעת דרכי ד' בעולם ובאדם.
לימוד האמונה הוא עליון מאד, ולכן יש לקחת ממנו מנות מדודות אך עמוקות, בכל יום חצי סדר אמונה שזה כשעתיים, זה מספיק.
חוץ מזה יש צורך גדול במוסר, במיוחד מוסר שיש בו גם פניה לשכל כגון מסילת ישרים או מנורת המאור.
חסידות היא חלק מלימוד האמונה, היא צריכה זהירות תלמד ממישהו בשיעור גבוה.
ב.לפני ברכת המזון.
ג.ללא יראת שמים, הלב והמוח לא יכירו את הקלקול שבאיסור הזה. לכן דבר איתו על אמונה ויראת השם, ורק לאחר שיכנס פנימה יוכל גם להבין יותר את טעמי המצווה, על אף שיש בה גם בחינת חוק ללא טעם.
כל טוב