הכרת הטוב לקב''ה, ואהבת השם

לשואל היקר, שלום!
שאלת שתי שאלות יסודיות ומשמעותיות. נתחיל מהראשונה:
למה להכיר טובה לקב´´ה על מה שהוא נותן לנו פה? הרי הוא ברא אותנו, וממילא הוא ´נושא באחריות´ שיהיה לנו כל מה שאנו צריכים!
נדמה לי שהשאלה הזו נוגעת בדברים הכי בסיסיים של החיים שלנו. התשובה שלי תהיה פחות או יותר לתאר לך את מה שששמעתי או למדתי לגבי מה שקורה שם למעלה. זה נשמע יומרני, נכון? אני מודה שכבר מזמן לא הייתי שם, ואני כבר לא זוכר משם דבר... ובכל זאת, יש כאלו שיכולים לספר על כך, ובסופו של דבר למדנו מהם. אז עד כאן ההתנצלות.
בא נתחיל: הקב´´ה ברא את העולם מסיבות שלא לגמרי ברורות לנו, שהרי בשכל הקטן שלנו אנחנו לא יכולים להבין לגמרי את כוונותיו. בכל זאת חז´´ל וחכמי ישראל שאחריהם גילו לנו כמה דברים ´מאחורי הפרגוד´. אחד הטעמים לבריאת העולם היה שהנשמות של עם ישראל ירדו אליו, יתנסו בו בכל מיני דברים, ויחזרו למעלה מחושלות יותר, וחזקות יותר. עד כאן הדברים ידועים ומפורסמים.
נמשיך: האם הנשמות רוצות לרדת לעולם? התשובה מורכבת. מצד אחד, לא כל כך פשוט פה, ובמקביל למעשים הטובים, יש לנו גם לא מעט כשלונות! לכן כתוב שצריך ממש להשביע את הנשמה שתרד הנה. מצד שני, זו הזדמנות עצומה בשבילה להתעלות ולהגיע לתיקון שלה (הזדמנות של פעם בחיים...), ולכן הנשמות מפצירות לרדת הנה, ולעיתים מחכות לכך זמן רב. כמובן שכשהן יורדות - נשכח מהן הכל, ויקח הרבה זמן עד שישמעו זאת, או יחושו את הדברים הללו, וזה מה שעושה את החיים שלנו לכה מורכבים. הדילמא הזו של הנשמה מופיעה בפרקי אבות באופן כמעט מפורש. מצד אחד יש את ´על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה חי´, ומאידך יש לנו את ´על כרחך אתה מת´. הדברים לכאורה סותרים! אלא שהנשמה חווה את שני הדברים יחד: הסיכוי העצום בחיים פה - מול הסיכון הלא קטן. עד כאן?
אז נמשיך: אחת המטרות של ההגעה שלנו לפה היא לפתח בנו מידות טובות, והקב´´ה בונה לנו ´תכנית עבודה´ אישית מותאמת לנו במיוחד, שאמורה להוביל אותנו אל התיקון שלנו. זה נכון הן לגבי דתיים, והן לגבי מי שאינם! לדוגמא: כשילד מעיר את אבא שלו באמצע הלילה להרגיע אותו, זה גורם לאבא להיות פחות אגואיסט, בין אם יש לו כיפה על הראש, ובין אם יש לו קרחת...
נחזור עכשיו לשאלה שלך, על מה יש לנו להכיר טובה? הרי אם הוא ברא אותנו, הוא כביכול חייב לנו! הרי לא רצינו להבראות וזו היתה החלטה שלו - אז אחריותו לספק לנו את צרכינו, לא?
התשובה הבסיסית היא שאנחנו מודים לו לא רק על האוויר, המים והמזון - אלא על עצם הקיום שלנו, עצם ההבאה של הנשמה שלנו לעולם, מה שיכול לקדם אותה כל כך הרבה! ואנחנו מודים לו על כך שהוא מכין לנו את מה שאנחנו צריכים בכל המובנים, כולל את הנסיון המיוחד שאנחנו צריכים לעבור בכל רגע! (נדמה לי שאלו דברים בסיסיים הרבה יותר מאשר אוויר ומים).
נקודה נוספת: כתבת שבאנו הנה שלא מבחירתנו, אז כאמור נדמה לי שזה נכון ולא נכון. נכון שהיה לנו מאוד קשה, אך לא נכון שלא רצינו. זה דומה לצנחן שעומד בפתח המטוס ומפחד לקפוץ... הוא הרי רצה להשתתף בקורס צניחה, ועמל קשה בכדי להתקבל לחיל צנחנים, ובכל זאת, ברגע המכריע מישהו צריך לדחוף אותו...
לא רק שבאופן בסיסי רצינו להגיע הנה, אלא שאפילו את כל נסיונות החיים אישרנו כשהייינו למעלה. לפני שמורידים נשמה הנה, שואלים אותה אם היא מרוצה מהנסיון שתקבל - ´לצביונם (=לרצונם) נבראו´. האם הנסיון קשה לה מידי? או אולי קל מידי והיא תרגיש שהיא מבזבזת פה את הזמן? בקיצור, גם את זה בחרנו, ולא ירדנו לעולם עד שאישרנו את הכל... אז גם על זה אנחנו מכירים טובה! על עצם הבריאה שלנו והורדת הנשמה שלנו לעולם, ועל מאורעות החיים שלנו שהם (כמו שהם!) לטובתנו.
עוד נקודה: כאמור, אחת המטרות של הורדת הנשמה לעולם היא שתפתח מידות טובות. אחת מהבסיסיות שבהן היא הכרת הטוב, כי הכרת הטוב מבוססת על כך שאנחנו מכירים בזה שאנחנו לא מרכז הכל (כתינוק שבטוח שהכל בשבילו ושלו), ושלא חייבים לנו, ומבינים את המקום שלנו מול אחרים ומול הקב´´ה (תדמיין איפה אנחנו ואיפה הוא...). הכרת הטוב והמידות הקשורות אליה הן כל כך בסיסיות, שיש להניח שחלק רציני ממאורעות החיים שלנו נועדו לפתח בנו דווקא את המידות הללו. לדוגמא: יתכן שנקבל איזושהי בעיה רק על מנת שנאלץ להיעזר במישהו, וכך נבין שאנחנו לא כל-יכולים וזקוקים גם לאחרים. בקיצור, הכרת הטוב היא משהו בסיסי שמשקף את המצב הפיזי שלנו בעולם: בריות קטנות ו(לא נעים, אבל) קצת מסכנות, שזקוקות ללא מעט עזרה במהלך החיים. ככל שהילד גדל, הוא מבין שהוא לא כל יכול (ולכן צריך עזרה) ושיש עוד אנשים בעולם (וצריך להתחשב בהם). אז אם כל המציאות שלנו נוצרה כמות שהיא רק על מנת שנפנים את זה, שווה שהכיוון שלנו בחיים יהיה הצטרפות למהלך הזה, ולא התנגדות אליו. לא? אחרת החיים שלנו יהיו הרבה יותר קשים...
ונקודה אחרונה בקשר לשאלה הראשונה: אם מישהו עושה לנו טובה כי זה תפקידו - אז כבר לא מגיעה לו תודה? הרי גם ההורים הולידו אותנו בלי שהתייעצו איתנו לפני כן אם אנחנו מעונינים בכך. אחר כך הם התמסרו לגידול שלנו בלי סוף - כי איך אפשר להפקיר תינוק מסכן? או אולי כי יש בלב שלהם רגשות אהבה טבעיים של אב ואם לילדם. נכון? אז כבר לא צריך להכיר להם טובה? (כדאי לך להסתכל בספר חיי אדם כלל ס´´ז סעיף ב´, שם הוא ציטט אנשים שמביעים בדיוק את התחושות שלך - רק כלפי ההורים... מעניין לראות מה הוא עונה להם).

בגדול עניתי פה ארבע תשובות:
א. אנחנו מודים לו על עצם הבריאה שלנו לטובתנו ולעילויינו.
ב. דווקא כן רצינו להגיע הנה! (כמו שרמזת כבר בשאלה) זו הרי התשוקה של הנשמה.
ג. המטרה של החיים שלנו זה שנפתח בנו הכרה אמיתית לגבי המקום שלנו מול הקב´´ה ובני אדם, שזה כמעט כמו להגיד ´הכרת הטוב´.
ד. אנחנו מבינים באופן טבעי שצריך להכיר טובה להורים, למרות שזה דומה מאוד למה ששאלת.

אני מקווה שהדברים יתישבו על ליבך. אם לא - תרגיש בנח להגיב, ולשתף אותי בתחושות שלך לגבי מה שהצעתי.

ולגבי השאלה השניה:
מה עושים כשאנחנו לא מרגישים אהבה כלפי הקב´´ה? אנחנו יודעים שבלב היא קיימת, אבל כלפי חוץ אנחנו לא מרגישים את האהבה, ולפעמים אף יותר מכך... אז קודם כל, לא בדיוק הבנתי מה אתה מרגיש? לא מרגיש את האהבה, או מרגיש אי-אהבה? אני יכול לנסות לדייק במלים שכתבת (ואגב, הדיוקים מובילים לשתי האפשרויות...), אבל הכי פשוט שתסביר לי קצת יותר למה התכוונת (אם אתה מעוניין).
בכל זאת אכתוב לך משהו כללי.
מאוד נורמלי שבמערכת יחסים הרגש לא ´צף´ על פני השטח. כלפי ההורים יש לנו הרבה רגשות וגם הם לנו, ובכל זאת ביומיום הם לא באים לידי ביטוי. גם בין בני זוג זה ככה: חיים יחד בהרמוניה ובשיתוף פעולה, והרגשות שקיימים בלב (או יותר עמוק) לא באים לידי ביטוי אלא רק כשמחליטים להביע אותם. אותו דבר גם כלפי הקב´´ה. יש לנו בלב כל מיני רגשות כלפיו, אבל ביום יום הם לא בהכרח באים לידי ביטוי. אנחנו מקיימים מצוות, לומדים תורה, משתדלים לא לעשות את מה שהוא אמר לנו לא לעשות, אבל הרגש לא בהכרח יוצא לאור!
מה הפיתרון? בדיוק כמו הורים וילדים, ובדיוק כמו בני זוג. כשהורים מחליטים להביע את מה שיש בליבם כלפי הילד, הם יושבים איתו, מדברים איתו, מקשיבים לו, אומרים לו מה הם מרגישים כלפיו. כמובן שזה דורש הקדשת זמן, וסילוק של מפריעים (כמו מחשב ופלאפון...). גם בני זוג פועלים באותה שיטה.
אם בקשר שלנו עם הקב´´ה יש לנו את אותה הבעיה, מסתבר שניתן לפתור אותה באותו כיוון. לא?
אז איך בפועל עושים את זה? תחשוב... אני יכול לענות לך את התשובה שלי, אבל אתה צריך את התשובה שלך.

אז שיהיה בהצלחה רבה, ואל תתבייש להגיב או לשאול שוב! אשתדל לענות בשמחה (ומהר...). סליחה שחיכית כל כך הרבה זמן! היה עומס גדול של שאלות (אנו עסוקים בפניות קודמות...).
אני מקווה מניח ובטוח שלבנתיים הבעיות כבר נפתרו...

אז כל טוב, והרבה שמחה! (בלב. עקב התאריך יש מגבלות רבות בהבעה שלה ...)
אלעזר