שאלה
בס"ד
לפני כחודשיים ,הודיעו מי נכנסת להדרכה ומי להגשמה(=להוציא את כל הכוחות החוצה למען עמ"י!!!)עכשיו,כעיקרון נתנו לנו מן שאלונים כאלא,ובינהם היה שאלה,'מה את יותר מעדיפה,הדרכה|הגשמה?' אני החלטתי הגשמה,ובלי לחשוב פעמיים,פשוט כתבתי ככה,ומסרתי את השאלון..עכשיו,אני לא סתאם כתבתי הגשמה,אני כתבתי את זה,כי אני מאמינה בזה!!!כ"כ!!(הרבה יותר מהדרכה)אבל,כמו שאמרתי,לא חשבתי פעמיים,אפשר להגיד שאני כועסת על עצמי נורא!!דבר אחד ידעתי בהתחלה,שרק יהיה לי קשה לקבל את זה,לא בגלל מה שזה אלא בגלל הסטיגמות שיש על זה!!אבל אמרתי לעצמי 'אודיה,אם זאת הבעיה,אז מסתדרים'..אבל עכשיו,אחרי הכל,שכבר כמעט כולן נכנסו,אני רואה הכל!!וכמובן,מרגישה את זה חזק חזק אצלי בתוך הנפש!!אפשר להגיד שעברתי הרבה מאוד מכשולים קשים בשנתיים האחרונות,אבל ככה,עוד לא הרגשתי!אני כבר מרגישה תחושת יאוש,אני רק נופלת,ולא מצליחה לקום!
אני אסביר יותר מה הבעיה שלי,
אוקי..דבר ראשון,אצלי מידת הקינאה אף פעם לא היתה,ועכשיו,היא כבר נמצאת אצלי,חזקחזק!!אני כ"כ מקנאה בבנות שנכנסו להדרכה,ואנלי מושג למה אני כ"כ מקנאה!! לסניף שלי,נכנסו בנתיים 4 בנות,ויש אחת,שאני כבר לא מסוגלת איתה,היא מרגישה יותר מימני!!נגיד שאחת אחרת מגיעה ומספרת לי מה היה לה עם החניכות שלה,וכו',אני מרגישה רגיל,טוב לי שהיא מספרת,אבל כשהיא אומרת,אני נגעלת,היא עושה את זה בצורה כ"כ מגעילה,היא מראה כמה היא חושבת שהיא יותר מוצלחת מימך..למה היא חושבת ככה?!מה אני שונה מימנה?!
עוד דבר,הצוות עצמו שיש לנו בסניף,וביחוד החברות שלי,הן לא יודעות להעריך את כל מה שאנחנו עושות לסניף(ועשינו המון במהלך החודש אירגון..)הן מרגישות שלקחנו להן את התפקיד..עכשיו,אצלנו זאת שנה ראשונה שיש את הדבר הזה,שנקרא הגשמה,ובאמת שאנחנו רוצות(הרוב..)ללכת עם זה עד הסוף,ובאמת חולמות רחוק!אבל,יש מלא מחסומים שלא תלויים בנו!אלא,בצוות ההדרכה של הסניף..
ואני כבר לא יודעת מה לעשות,אני רוצה ללכת משם,לשכוח מהדבר הזה שנקרא סניף,ולהמשיך ,אבל אני לא יכולה...אני ארגיש איכסה עם עצמי עם זה מה שאני אעשה...אני מתפפלת כ"כ חזק לקב"ה שיתן לי כוחות להתמודד ושיעזור לי איך שיהיה לי טוב,אבל כלום,אני פשוט לא יודעת מה לעשות...
עוד דבר,שהוא נירא לי הכי חשוב,החברות,נעלמו לי כ"כ הרבה חברויות כ"כ טובות,בנות שכ"כ אהבתי,ועכשיו כאילו אי
תשובה
שלום,
קראתי את השאלה שלך והרגשתי שאת מרגישה לא טוב. שאת עכשיו בתקופה שקשה לך עם החברות. כתבת מכתב ארוך, קראתי את כולו, אבל אני חוששת שאולי לא הצלחתי להבין ממש כל מה שרצית ולכן אכתוב עכשיו מה שנראה לי ואת מוזמנת בשמחה לחזור אליי למייל- לפרט יותר ואני אשתדל לענות יותר בדיוק על מה שאת צריכה.
בעצם, אם אני מבינה נכון. [את] בחרת בכך שתהיי בהגשמה ולא בהדרכה מתוך חשיבה אמיתית שזה מה שיהיה טוב ונכון שאת תעשי. זה לא צריך לגרום לך רגשות אשם במה שעובר עלייך עכשיו, [אלא] קצת לשמח אותך-שזה שאת לא בהדרכה זה מתוך בחירה ומחשבה [שלך] שזה מה שנכון לך לעשות. אני גם מאוד מעריכה את זה שהלכת עם האמת שלך ובחרת בהגשמה שהיתה נראית לך יותר חשובה ומתאימה לך, למרות שלהיות מדריכה נחשב לפעמים (מצד איך שהחברה מסביב מסתכלת) ליותר "שווה" ורציני, ולא דאגת למעמד החברתי שלך.
נראה לי כדאי שמדי פעם את (וחברותייך שגם צריכות להיות בהגשמה) תזכירו למדריכה/קומונרית שלכן את זה, וגם תראו איך אתן עצמכן יכולות לקדם את ההתחלה של ההגשמה. ואולי אם זה לא הולך תחשבי אם שייך ומתאים לך בכל זאת להכנס להדרכה אולי בסניף חוץ.
בקשר לאותה בת (שבהדרכה) שהכי קשה לך איתה אולי כדאי שקצת "תתפסי מרחק" ממנה, כי כרגע הקשר איתה לא עושה לך טוב. ייתכן שהיא באמת מתלהבת מעצמה קצת יותר מדי, אבל אין סיבה שתצטרכי לסבול מכך ולכן עדיף קצת שלא תהיי בסביבתה כ"כ.
מאוד מובן שכל הסיפור הזה גורם לך לנפילות בכלל וליאוש בעבודת ה´. זה סביר שכל זה משפיע על העבודת ה´ שלך, אבל תכניסי לעצמך לראש שאת מסוגלת ([ואת מסוגלת]) להתגבר ותשמחי ותמצאי את הטוב במה שקורה, אז בעז"ה תתגברי על זה ותצליחי לעלות ולהתקדם. וכך גם תצליחי לממש את עצמך יותר בתפקיד שיש לך.
אני לא יודעת אם זה מרגיע, אבל דעי שהרבה פעמים נוצר מצב כזה של פירוד וכו´ בשבטים בין אלו שנכנסים להדרכה ואלו שלא, ונוצרים כביכול מעמדות (מדריכות לעומת אלו שלא). ודאי וודאי שזה לא מצב נכון וצריך [ואפשר] לעשות מה שאתן יכולות כדי לתקן את זה. אני חושבת שכדאי דבר ראשון לדבר על זה עם המדריכה שלכן, יכול להיות שהיא לא שמה לב כמה שזה חזק ובולט, מן הסתם היא עסוקה מאוד והיא לא הבחינה בזה. תאמרי לה בדיוק איך את מרגישה. כמובן צריך לעשות זאת בצורה נעימה ומכובדת ולא בצעקות ובכעס. ותבקשי ממנה לחשוב יחד איתך על מעשים לשינוי המצב הזה. התחלה לכך שעולה לי בראש זה לקבוע פגישת שבט, אולי עם איזו ארוחת ערב או משהו כזה. ותדברו על מה שמציק לכן. תספרו להן מה אתן מרגישות ותסבירו מה אתן מצפות שיהיה, מבחינת היחס לבנות שלא נכנסו להדרכה וכו´. עם כל זה תשתדלו לעשות את זה בנעימות ולהסתכל בעין טובה ולראות את הטוב במה שקורה ולא לדון אותן לכף חובה. למרות כל הקושי והצער שהם אמיתיים והגיוניים.
ואחרי הכל תזכרי שעל השמחה והשלוה שלך את אחראית ואת יכולה בהחלט לעשות לעצמך יותר טוב ונעים. תחשבי מה משמח אותך ותשתדלי לעשות את זה.
וכמו בכל דבר תתפללי לה´ שיעשה לך הכי טוב ושיהיה לך נעים ושמח.
מקווה שהצלחתי קצת לעזור ולהרגיע.
אשמח לשמוע ממך עוד ולענות יותר, בעניין זה ובנושאים אחרים.
תרגישי טוב.
ברכה והצלחה. והרבה שמחה.
חיה.
haya656@shoresh.org.il