הכל יחד.. דחוף!

להדר שלום!
ברצוני להתייחס קודם דווקא לשאלתך האחרונה בנוגע לדרך ההתקדמות שלך כעת. היסוד הוא לא לרדוף את עצמך!!! כוונתי לכך שנשמע שאת מאד מחמירה עם עצמך. את משווה בין מצב בו היית בעבר למצב שאת נמצאת בו כעת ועל ידי כך מגיעה לתסכול. לאדם יש עליות וירידות והוא צריך לדעת להתומודד עם שני המצבים. המורכבות היא שדרך ההתמודדות היא שונה כל פעם. (בחסידות הדבר מכונה "רצוא ושוב" כלומר ימי עלייה וימי ירידה והאדם צריך "להיות בקיא ברצוא, ובקי בשוב". כלומר, מהי דרך ההתמודדות הנכונה כרגע לפי מצבי). לא ייתכן עליות בלי ירידות.


שנית, צריך לדעת שלמרות שהדבר לא מובן לנו (מצד זה שברור לנו שיש לנו כח בחירה), כל מה שאנו זוכים לעשות בעבודת ה' הכל בעזרתו וברחמיו! (וכך אמרו חז"ל שאילולא ה' עוזר לאדם אינו יכול לנצח את יצר הרע). ולכן כל מה שאדם לא זכה בעבודת ה' עליו לשמוח במה שכן זכה ולשאת עיניו אל השם יתברך שירחם עליו ויזכהו לעבודתו.


ובקשר לריכוז בתפילה: זוהי בעייה גדולה מאד שכמעט כל האנשים מתמודדים איתה. ישנן גם הלכות שנפסקו בעקבות המצב הזה. אמנם, ישנו סוג תפילה בו יש יותר אפשרות לכוון. זוהי תפילה ספונטנית שאדם מתפלל בלשונו אל הקב"ה. נסי לקחת זמן מסויים קבוע ביום (אפילו כמה דקות) להתפלל בלשונך באופן ספונטני. (זמן טוב לכך הוא בסוף תפילת 18, אחרי "אלוקי נצור" ולפני הפסיעות אחורה. זמן זה מוקצה לכך ע"י הגמרא, וקוראים לו "רחמי".)
הרווח (מבחינת הכוונה) הוא בשני מישורים:

א. בזמן התפילה מהסוג הזה קל יותר לכוון (נסי ותראי!)

ב. לאט לאט האדם מתרגל מהו בכלל לדבר אל ה' וכך יש יותר סיכוי שיוכל לכוון גם בתפילות הקבועות.


ברצוני לציין שבוודאי הסוג הזה של תפילה אינו בא במקום התפילות שקבעו לנו חכמינו אלא בנוסף להם. תקוותי כי הדברים ענו על שאלותייך. אשמח לקבל את תגובתך בכל מקרה.
בהצלחה רבה מאד-
אבישי
צוות ישיבת הר עציון