היתר מכירה

שלום וברכה
א. אכן יש שהסבירו שדעת השו"ע שאין קניין לגוי, אמנם עיין במה שכתב הבית יוסף עצמו בשו"ת אבקת רוכל (כ"א) ובכסף משנה (שמיטה ויובל ד' כ"ט) שהסביר שגם למאן דאמר שאין קניין לגוי, בשעה שהשדה בידו יש קניין ואין עליה חובת שביעית. בנוסף רבים הסבירו שבימינו ששביעית מדרבנן קניין הגוי מפקיע משביעית (עיין בסה"ת הלכות א"י, ובביאור הגר"א יו"ד של"א בכמה מקומות). סוגיא זו רחבה, ועיין באורך בהקדמה לספר 'שבת הארץ', ועיין עוד ביביע אומר חלק י' קונטרס השמיטה ועוד.
ב. אכן הרב קוק החמיר לכתחילה שלא לעשות מלאכות האסורות מן התורה. וכך ראוי ומורים לעשות. יש לזכור שזה בגדר חומרא ראויה בלבד ואין זה אוסר את הפירות.
ג. לו יצויר שבנו ח"ו ימות אם לא ימכור אותו לזמן כלשהו, אני מאמין שכל אב שחס על בנו יעשה כל מה שנדרש לשם כך. זה החשש המוביל את יראי ה' הסמוכים על היתר מכירה, ששמירת השמיטה בזמננו שאין את הברכה האמורה בתורה תגרום לקריסת החקלאות, ויצא שכרם בהפסדם. אגב, מכירה בדרך זו נהוגה במצוות רבות, כגון מכירת חמץ, פטר חמור וכדומה.
ד. היתר זה נדון על ידי גדולי הפוסקים, ואומץ על ידי רובם במקום הצורך (עיין בספר השמיטה של הרב טיקוצי'נסקי שהביא שכל גדולי ירושלים הודו להיתר זה). אכן התחבטו רבים בסוגיית לא תחונם, והכניסו לשטר המכר סייגים שונים על מנת לפטור בעיה זו. סוגיא זו מורכבת ולא ניתנת להאמר בלא עיון מדוקדק בדברי גדולי הפוסקים.
אכן ראוי לפרסם תשובה זו, ולהבין שהדיון כאן הוא דיון בעומקה של הלכה.