הינומה

שלום ומזל טוב
כיסוי פני הכלה בהינומא, למעשה פותח את טכס החתונה. החתן פוסע אל הכלה שיושבת על הכסא המכובד והמקושט שלה, ולראשה ההינומא, היינו בד רשת לבן שמורכב מכמה שכבות ונופל אל אחורי ראשה של הכלה. החתן ניגש אל הכלה ואוחז בידיו בשכבה העליונה של ההינומא ומעביר אותה מאחורי ראשה אל עבר פניה ומכסה את ראשה. וכך כשההינומא מכסה את כל ראשה כולל פניה, נשארת הכלה עד לסוף החופה.
למנהג האשכנזים על פי דעה אחת זוהי החופה שמבטאת את פריסת חסותו של החתן על הכלה ולכן רצוי שפריסת ההינומא תעשה בנוכחות העדים. ולאחר מכן נכנסים החתן והכלה תחת החופה, היינו תחת ליריעה שפרוסה על גבי קלונסאות, שעל פי כמה שיטות מרכזיות והו עיקר החופה. ומתחת לחופה מברכים את שבע ברכות הנישואין. ומאחר שעל פי דעת הרמב"ם והרמב"ן עיקר החופה הוא ההתייחדות של החתן והכלה בחדר סגור, לכן נוהגים אחר החופה להוביל את בני הזוג לחדר מיוחד, כדי שישהו מספר רגעים. ומאחר שלדעת הרמב"ם היחוד צריך להעשות במקום השייך לחתן, בעל האולם או המקום משכיר את ´חדר היחוד´ לחתן למשך זמן החתונה. וכדי שתהיה על זה עדות, צריכים העדים לראות את בני הזוג נכנסים לחדר היחוד ושוהים בו מספר רגעים, ובזה תסתיים החופה ובני הזוג מסיימים את מעמד הארוסים והופכים להיות נשואים לדעת הרבה פוסקים משלב זה על הכלה לכסות את ראשה במטפחת וכדומה ורבים מקלים להסתפק בהשארת ההינומה שתשמש תחליף לכיסוי הראש עד לסוף החתונה.

ולהלן הרחבה בנושא מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועייני בספר באתר ישיבה

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=506