היחס שלנו לחייילים המפנים

ב"ה

שלום.

בסופו של דבר כל חייל צריך לעשות את חשבון הנפש הפרטי שלו ולקבל החלטה לגבי עצמו.
אתה ואני ואנחנו לא יכולים לקבל החלטה במקומם.

אבל דבר אחד ברור מעל כל צל של ספק: אסור בשום אופן להרים יד על חייל או לקללו או לכנות לו שם גנאי וכדומה. ומותר להתנגד התנגדות פסיבית ואתה לא צריך לעשות את השיקול של "טירחה דציבורא של החיילים".
ןלכל אחד יש תפקיד.
התפקיד שלך הוא לאחוז באדמה או באשתך או בתינוקך או בביתה והתפקיד שלו הוא לפנותך. ואם זה נעשה בחיבוק ובחיוך זה הטוב ביותר.
וממה שראו עיני שהייתי שם אוכל לומר לך שהיה חיבור גדול ואנרגיה של אהבת ריעים בין המפנים למפונים. צה וראה כיצד התפנו בני הישיבה בנווה דקלים!!! באיזהב כבוד הדדי זה קרה מפני שזה נבע מתוך עוצמה של תורה ומתוך כוח של עבודת המידות האישית של בני הישיבה.
הייתי שם וראיתי את הדמעות והבכי של המפנים . היה להם קשה מאוד גם לחיילים וגם לחיילות! ומי מהם שקבל החלטה לבצע את הגירוש (על פי החלטת הממשלה ) ידע שהוא הולך לבצע מעשה של ניתוק אדם מאדמתו ומביתו. וזה כלל לא קל. אוכל להעיד לך שהחיילת שפינתה את הבת שלי בכתה בכי קורע לב ולבסוף שניהם התחבקו .
כי אנחנו עם אחד. וכל אדם עושה את התפקיד שלו. גם המפנים וגם המפונים.


בברכה,

עוזיאל