היחס לגויים

בע"ה
שלום רב,
חביב אדם שנברא בצלם, וחביבין ישראל שנקראו בנים למקום.
לכל אדם יש תפקיד בעולמו של הקב"ה, ואם הוא לא מועל בתפקידו - הרי שכל אחד ראוי להערכה ולכבוד.
אין איסור בתורה להיות ידידים עם גויים , אבל עם גבולות ברורים של הידידות הזו , כדי שלא תגלוש לקירבה לא חיובית והשפעה תרבותית וחברתית שלהם עלינו. לכן, חז"ל גזרו שלא לאכול מהלחם שלהם, והחמירו מאד בשתיית יין שלהם, גם אם אין בעיות של כשרות.
עם זאת, גוי שמגלה שינאה כלפינו, גם אם לא כלפי באופן פרטי, הרי בודאי שאנתק את קשרי איתו, כמו כל מי שמגלה איבה כלפי קרוב משפחה שלי , בגלל שהוא ממשפחה זו. אני בצדק ארגיש נפגע מזה. יש עוד הדרכות רבות בהלכה ובדברי חז"ל, על כך שמצד אחד מבקרין חולים גויים, ועושים שאר דברים של גמילות חסד, מפני דרכי שלום, כלומר ,כחלק משמירה על יחסי שכנות סבירים בין בני אדם, אבל אין זה אומר שיש לנו אחריות כלפיהם כמו כלפי אחינו.
" באבוד רשעים - רינה" , כך אומר הפסוק, והכוונה היא שכאשר רשע מת ואינו יכול להזיק יותר - בודאי שזה טוב לעולם, אבל צריך לדעת שגם "בנפול אויבך - אל תשמח". אין מה לשמוח אם מישהו שאתה מרגיש כלפיו איבה, בגלל מה שעשה לך- על זה לא צריך לשמוח. שכנינו הערבים, בודאי יש בהם אנשים ישרים וטובים, ואותם צריך לכבד. הבעיה היא שקולם לא נשמע כמעט, ובאופן כללי יש כרגע מלחמה קשה בין הצבור הערבי שרוצה לנשל אותנו מהארץ שהקב"ה נתן לנו, ולכן כל מי מהם שתומך במעשי הרשע והאיבה שלהם, בין אם זה במישרין, או בעקיפין, הרי הוא אויב, וכיון שהרושם הוא שהרוב הגדול אצלם תומך בכך, הרי שגם אם לא צריך לשנוא סתם, אבל קשה מאד להשתחרר מההרגשה הקשה שיש כלפיהם.
נשתדל למקד את היחסים הטובים שלנו , ולהרבות אהבה ואחוה בינינו.
בברכה, אליעזר