שאלה
בס"ד
שבוע טוב וחג שמח.
שאלתי היא בנושא לשון הקודש וניבים באכדית שמזכרים אותה.
בעינוי הבחנתי שיש מילים מתוך התורה עצמה שיש בה ניבים אכדיים.
לדוגמא : מלאך - משורש לא"כ באכדית
מילים באכדית שנשאלו לעבריתהיכל (ekallu, במקור משומרית: E-GAL - "בית גדול", ומכאן גם: אדריכל או ארדיכל, אכדית: Erad-Ekkalli, שומר ההיכל)
סולם (simmiltu - "כבש מדרגות")
תהום (חוקרים מקשרים את המילה לשם "Tiamat", שמציין באפוס "אנומה אליש" את אלת מי-הים והפך מאוחר יותר למילה שפירושה "עומק הים" או "מקום עמוק").
תשרי (tišritu - "התחלה")
מרחשון (מצירוף המילים הבבלי "warh šman" - "החודש השמיני")
ניסן (nisano - "ניצן")
אלול (Ululu או Elulu - "קציר")
דרור (במשמעות חופש, anduraru או duraru, מילה שמציינת פטור, או מתן פטור, מעבדות, שמיטת חוב או מחובת תשלום מס)
שר (Šarru - "מלך")
[עריכה] קישורים חיצוניים
כיצד ניתן לדעת איזהו שפה קדמה קודם? האם לשון הקודש היא גלגול והתפתחות של אכדית?
בתודה.
תשובה
שלום
השפות השמיות כולן התפתחו באיזורנו וצפון מזרחה לנו.
ההתפתחות הזו היא ביטוי לאישיות של כל אומה. כל אומה מבטאת את אופיה ונשמתה על ידי ניבי השפה והטיותיהן.
ד' מדבר בעברית לנביאיו לפי חלק מהראשונים, והמשמעות היא שהניב העברי הוא ההתפתחות האנושית המבטאת נכונה את האופי האלוקי בעולם.
לכן בהחלט יכול להיות שאכדית קדמה לעברית, אך העברית היא הקרובה יותר לרצון ד', לאופי הלאומי של השכינה. כך נראה שמתיישבת שיטת ריה"ל והרמב"ן וסיעתם הסוברים שהעברית היא שפת ד'.
שיטת הרמב"ם במורה הנבוכים היא שהעברית ככל שפה היא שפה הסכמית, ולכן אין בה קדושה עצמית אלא שהמיוחדות בה היא שאין בה מילות גנאי.
כך או כך, העברית לכולי עלמא היא קדושה, ודוקא הרמב"ם הקפיד שלא לרקום עברית על טליתות מפאת קדושתה.
כל טוב