היום שלאחר ההתנתקות

שלום וברכה!
אני חושב שלא כדאי לחשוב בצורה מפורטת מה נעשה אם חלילה תוכנית הגירוש תמומש.
צריך להשאיר מקום בראש לאפשרות הזו, כדי שאם זה יקרה לא נהיה בהלם ונחטוף משבר גדול, אבל אין סיבה לחשוב יותר מידי בפירוט.
יש כל כך הרבה סיבות לא להתייאש, הן מפני שאנחנו יודעים שישועת ה' כהרף עין, הן מפני שעם ישראל כבר עבר המון מצבים מהם הוא נחלץ ברגע האחרון, הן מפני שכבר ראינו את יד ה' הגלויה בשנים האחרונות בניסי הפצמרי"ם, הן מפני שצה"ל בעצמו לא יודע אם יוכל לממש את התוכנית בשל חוסר רציני במוטיבציה מצד אחד ומאבק נחוש מצד שני של כל הגורמים – בגוש ומחוצה לו, ומעוד סיבות אבל הזמן אינו מרשה לי להאריך.
אני רוצה שוב להדגיש שאין כוונתי שאנחנו בטוחים במאה אחוז שהגירוש לא יהיה, וחשוב להשאיר מקום בראש לאפשרות הזו, אבל הדגש צריך להיות על הכיוון החיובי. מעבר לכל הסיבות שכתבתי לעיל, זה גם טוב מבחינה נפשית, להאמין ולזכור שאם ה' לא ירצה זה לא יהיה, ולא ליפול לזרועות היאוש.
צריך להתכונן גם למסיבת ההודיה!

אני רוצה להתייחס גם לימים האלה.
בספרים כתוב ששלשת השבועות הם ימים מאוד גדולים. וטבעם של ימים גדולים הוא שאם לא מנצלים אותם, הם הופכים לימי פורענות.
למשל, בי"ז בתמוז היינו אמורים לקבל את הלוחות הראשונות שהיו במדרגה רוחנית מאוד גבוהה. בתשעה באב היינו אמורים לחגוג את הכניסה לארץ.
כיון שחטאנו, אנו בוכים בכיה לדורות.
אולם יש לזכור – סוף כל קלקול לתיקון! ולכן דוקא ימים אלו מסוגלים לתיקון גדול ולשמחה גדולה. מאז העלאת תוכנית הגירוש היה תיקון מאוד גדול של חטא המרגלים אשר "מאסו בארץ חמדה", בראש ובראשונה מצד תושבי גוש קטיף וכן מצד אוהבי ההתיישבות בכל בארץ שהשקיעו זמן וממון רב.
ויהי רצון שבזכות מסירות הנפש הזו יתוקן חטא המרגלים, ונזכה לגאולה שלמה.
בשורות טובות,
ישועת ה' כהרף עין,
יעקב,
yaakov@makshivim.org.il