היהדות כמדכאת נשיות

ב"ה

רוב שלומות לך.
אני מודה לך על הכנות שבשאלתך, והכאב בדבריך ניכר.
היהדות אכן הרחיקה כמה צדדים של הנשיות והגבריות.
מה זאת אומרת - הבגדים מהווים מעין שפה חברתית {אנחנו לא מתלבשים יפה כשאנו נשארים לבד בבית ואף אחד לא נמצא}.
היהדות רצתה שהתקשורת בין המינים לא תהיה תלויה רק במימד הגופני אלא יתווסף לה המימד המרכזי שהוא הנפשי; הכשרונות של האדם {גבר או אשה}, אישיותו הייחודית, תחומי הענין שלו, טוב ליבו, מידותיו, וכלמה שכלול במושג אישיות.

עוצמתו של הפן הגופני מאיימת להשתלט על האישיות, כך היא תובלע לחלוטין.
הבה ונתבונן בכמה דוגמאות אקטואליות בתרבות בה אנו חיים:
1. מי נבחר/ת להנחות תכנית בטלויזיה - אשה יפה אך לא מוכשרת ואולי אף טפשה או אשה מלומדת, מוכשרת אך...ממש לא יפה? {אנא עני על שאלה זאת בכחות עצמך}
2. מה הקשר בין נשים יפות ל...מכוניות, ממתקים, דירות חדשות, אוניברסיטה...מדוע עושות הפירסומות בהם אנו כה שטופים שימוש כה ציני ומודע בגוף האשה?

הפן הגופני - לגיטימי, חשוב, מרכזי בעיני היהדות - אך לא משתלט.

ולכן לאשה מותר לבטא את יופיה הפיזי, אך במידה, באופן שיותיר מקום לאישיותה לבוא לידי ביטוי מרכזי.
מותר לאשה לענוד תכשיטים, להתאפר, לא ללבוש סמרטוטים אלא לבחור את בגדיה לפי טעמה האישי, ומותר לה ואף רצווי שתבחר בגדים יפים, הולמים- אך במידה, באיזון, לא מתוך הדגשה טוטאלית של הפן הפיזי, יש לה הרי גם אישיות משמעותית ביותר...איזון בין כל כוחות האדם, זאת מילה המפתח.

בברכה ובהצלחה
רפי פוירשטין