החרמת אלכוהול על ידי מורה

שלום וברכה

א. פעמים רבות כתבתי כי מורה בכיתתו ומנהל בבית ספרו הם גם "סוג של שלטון", אמנם מוגבל מאוד, אך לגבי החרמה של דברים שמזיקים מאוד, ויש ערך חינוכי בהחרמה – הדבר מותר להם. לפיכך, לא זו בלבד שהיה מותר לך לעשות זאת, אלא נהגת כשורה, ויישר כוח על כך שלא היית אדיש לנושאי המשקאות החריפים, אלא פעלת כמחנך. האלכוהוליזם פושה בנו, וחלק מהעבודה החינוכית שלנו הוא להתמודד עימו. כמובן שהחרמה לעצמה כמעט ואינה פעולה חינוכית, ויש צורך בעבודה רבה על כך, אולם היא צעד ראשון למניעה והיא גם מקרינה את תחילתה של דרך חינוכית, וראוי כי כל המורים יילכו בעקבותיך, ולא יתעלמו ממצבים בהם האלכוהול עלול להפוך לנורמה ולסכנה של ממש.
ב. להחזיר – ברמה העקרונית מורה חייב להחזיר את שהחרים, והחכמה הגדולה מצדו היא לעשות את ההחזרה כחלק מתהליך רוחני עמוק. אולם, במצב הזה, ובעיקר שמכירת אלכוהול לנערים היא בלתי חוקית (ואף שכאן לא מדובר במכירה – זו אותה בעיה) הדבר הנכון הוא להחזיר להם את הכסף שעולה הבקבוק, ולמצוא לו שימוש מותר.
ג. הדבר נכון גם ביחס לסיגריה. כאמור לעיל, כאשר מדובר בנזק חינוכי מותר לך לעשות "פעולה מעין שלטונית", ולחתוך את הסיגריה. במקרה הזה גם איני מוצא עניין שיש להחזיר את הממון, בשל העובדה שמדובר בפעילות החינוכית שהריסת הסיגריה עצמה היא הפעולה, ולא רק החרמה.
יישר כוח על אחריותך ורגישותך, גם לפעולה החינוכית וגם לרגישות הממונית.


כל טוב