החניכים לא מתפללים

שלום רב
דבר ראשון - לא להעיר אלא להתפלל, ככל שהמדריכים יתפללו יותר בדבקות ויתרכזו בתפילה, החניכים ילמדו מזה הרבה יותר מאשר אם באמצע שמונה עשרה תגיד להם שששששששששש.
דבר שני - אני לא יודע באיזה גיל החניכים שלך אבל מי אמר שהם יודעים למה להתפלל? ואם אתה לא מבין לעומק את התשובה לשאלה זו, כדאי ללמוד את הנושא ואז להעביר אותו הלאה לחניכים.
למשל החפץ חיים מביא מביא משל:
היו היה כפרי אחד שהיה לול, רפת, צאן ובקר לרוב. במסירות ובהתמדה הוא היה מטפל בכל המשק שלו ומזה היה מתפרנס. יום אחד היה עליו לנסוע לעיר הגדולה על מנת למכור ולקנות בשוק. הנסיעה ארכה כמעט שבוע הלוך וגם חזור, ועל כן לא יכל להשאיר את כל המשק לבד. חיפש לו הכפרי מי שיבוא לעזרתו. אבל היחיד שמצא היה עובד פשוט, לא כל כך חכם שהיה מוכן לעבוד אצלו לשבועיים הקרובים.
לקח הכפרי את העובד והראה לו את סדר העבודה כל יום, מה עושים ברפת, ומה בלול וכו´. אבל, לאחר גמר הסיור, הגיע למסקנה שזה לא מספיק. העובד הזה ישכח הכל ויהיה בלאגן! לקח פיתקה ורשם עליו את ההוראות:
6 בבוקר לחלובאת הפרות
7 בבוקר לאסוף ביצים מהלול
8 להוציא את הכבשים לאכול
וכו´
אמר הכפרי לעובד שלו: את הרשימה הזו תגיד כל בוקר כדי שתזכור טוב מה אתה צריך לעשות. רגע, אל תגיד את זה רק פעם אחת ביום כי אתה לא תזכור. תגיד את זה פעמיים ביום: בבוקר ובערב. בעצם 3 פעמים – בבוקר בצהרים ובערב!
הלך הכפרי לעיירה הגדולה, כשבליבו הוא עדיין מהרהר האם העובד יסתדר לבד עם כל המשק...
עברו השבועיים והכפרי הגיע חזרה לכיוון המשק שלו. מרחוק הוא כבר הריח את הריחות הנוראיים שעלו מהלול, מביצים סרוחים שלא נאספו, מהצואה של הפרות והכבשים, הוא שמע את הצעקות החזקות שעולות מכל החיות... רץ הכפרי למשק ואיזה בלאגן הוא רואה! מיהר לחפש את העובד הכושל. חיפש בדיר, במחלבה, בלול, ולא מצא אותו. איפה הוא יכול להיות? למה הוא לא מטפל במשק? למען השם!
לבסוף מצא אותו בחדר שלו. ומה הוא עושה? יושב ומסתכל על הפיתקה ואומר בדבקות:
ב-6 בבוקר לחלוב את הפרות! אוי יוי ב-7 ביצים מהלול...
מה אתה עושה??? שאל הכפרי.
אמרת לי לשנן ולומר את הפתקה הזאת 3 פעמים היום, לא??? זה מה שעשיתי... אמר העובד

ואם אתה רוצה אז הנה דעתו של הכוזרי:
וסדר התפילות מהנפש כסדר המזון מהגוף, מתפלל לנפשו וניזון לגופו, ומתמדת עליו ברכת התפילה עד עת תפילה אחרת, כהתמדת כוח סעודת היום עד שיסעד בלילה.
וזה סיפור שמתאים להסבר זה:
זה היה במלחמת השחרור. היית מפקד מחלקה. יום אחד ערכתי את מחלקתי מול החיל המצרי, שהגיעה עד אשדוד. המחלקה היתה עלובה עם כמה סטנים ורימונים מועטים. היה כמעט מגוחך לחשוב שנוכל לעצור את הטנקים המצריים. תוך כדי מעשה לא חשתי פחד ולא חשבתי על פחד, הייתי עסוק מדי. אבל כשירדה חשכה, כשהכל היה ערוך ומוכן וציפינו להתקפה שהיתה צריכה לבוא עם שחר, שכבתי באחד השוחות, והתחלתי לדמיין לעצמי מה יקרה כשיעלה השחר – ואז פחד מעיק תקף אותי ואז באיזה רגע הרגשתי רצון עז להתפלל, אבל לא ידעתי איך, שום תפילה לא היתה שגורה על לשוני. אבל בכל זאת התפללתי, בלשון פשוטה, כי פשוט לא ידעתי שום תפילה אחרת...

בקיצור - להבין את סיבת התפילה.

דבר שלישי - ללמוד ביחד עם החניכים מהם חלקי התפילה, מה אנחנו בעצם אומרים באמת. יש ספר מצוין לדעתי של הרב דוד חי הכהן בשם "במעמד השחר" שמסביר כמעט כל מילה בתפילת שחרית זוה מתאים גם לתפילות אחרות, ואפשר גם דבריפ שפשוטים יותר ככגון ספרו של הרב שטיינזלץ.

דבר רביעי - אם רואים שהחניכים לא מצליחים להתפלל כמו שצריך כדאי להזמין לפעמים הורים שיתפללו איתם וזה "מאפס" אותם קצת.

יש בוודאי עוד כל מיני סוגי עצות, אבל בערב פסח, זה מה שעולה לי בראש...
חג שמח
יקיר
yockir@neto.net.il