החלטנו להפרד וזה מאד קשה לנו

אחותי,
לפני הכל אני רוצה לומר לך שאת בוגרת סוף. וזה רק מקריאת השאלה שלך.
לא פעם קורה לנו בחיים שהשכל מבין הכל עד השורה התחתונה, אבל הרגש לא מסונכרן אליו בכלל.. וזה מרגיש לנו שלא יעזור כמה נסביר לעצמנו שוב ושוב הלב לא יהיה שלם עם ההחלטה של השכל.
הלב שלנו הוא לא שבב מתכנת, שכותבים לו כמה פקודות, מקמפלים,
מריצים והכל עובד בלי באגים. ממש לא.
ובמיוחד שחופש, והמפגש הוא יומיומי מובן לגמרי שזה אחד הדברים הקשים אם לא ה- .. ופייר, זה מעייף. אז שאלת ה-מה לעשות!? שלך היא השאלה הכי במקום שיכולה להיות, ואני אנסה כמיטב יכולתי לענות.
אז בשביל ההתחלה, תשמחי שהכל תקין אצלך, והלב שלך עובד בדיוק כמו שהוא צריך לעבוד.
מה שכן את צריכה לצאת עם עצמך לאיזה דייט קטן, ולחשוב קצת,
למה קיבלת את ההחלטה הזאת? מה הבנת שהוביל אותך להחליט אותה? מה מרגיש לך הכי נכון לעשות? מה שהבנת אז רלוונטי גם היום? ותמצאי לעצמך תשובות לשאלות האלו.
כי ההחלטה הזאת שלכם לא באה סתם. האמת הפנימית שלכם הקרינה החוצה וככה החלטתם.

אנחנו אמונים על ´מי שנתן לך את הניסיון נתן לך את העוז לעמוד בו´,
לא סתם את קיבלת דווקא את הנסיון הזה,
ותדעי שטמונים בך הכוחות להתמודד איתו הכי טוב שבעולם.
אם תדפדפי קצת ברב המכר העולמי של כל הזמנים, ולא, אני לא מתכוונת להארי פוטר, תמצאי סיפורים על הגבורה של הנשים שם, איך שהן הלכו עם האמת הפנימית שלהן, ולא ויתרו -
שרה שגירשה את הגר, רבקה שידעה שהברכות צריכות להינתן ליעקב, רחל שהביאה את הסמנים ללאה, אביגיל שנעמדה מול דוד שלא יהרוג את נבל, יעל שהרגה את סיסרא, ועוד ועוד..
ואני חושבת שיש בנו את זה. הם האמהות שלנו. ובגנים הם העבירו לנו את היכולת להחליט החלטות נכונות, אומץ וגבורה יהודית להמשיך ולהתמיד גם כשזה קשה לנו.

הדבר שהכי יכול לעזור בזמנים כאלה זה תפילה.
להתפלל לאבא שלנו הטוב שיעזור לנו להתמיד בהחלטה שלנו,
החלטה שקיבלנו בשביל להיות יותר קרובים אליו, בשביל ללכת בדרכיו.
החלטה שקיבלנו כי אנחנו מאמינים שזה מה שטוב בשבילנו
על פי אמות המוסר שהוא העניק לנו.
יקרה, שיהיה הרבה בהצלחה בדרך,
חברים מקשיבים.