שאלה
שלום.
הורי מגדירים עצמם דתיים, אבל לצערי בפועל לא מקפידים על הרבה דברים, ולא ממש מחוברים לתורה באמת.
אני מוצאת את עצמי מתלבטת הרבה פעמים, עד כמה לשמוע לאימי, ועד כמה לקיים את ההלכה. יש הרבה התנגשויות, ואיני יודעת כמה אפשר "לכופף" את ההלכה מפני כיבוד הורים, וכדי לא להשניא על אימי את ההלכה.(היא מתייחסת להקפדה על ההלכה כאל קיצוניות, וסולדת מקיצוניות, והדבר גם מקלקל את היחסים ביננו. )
1. רציתי תשובה כללית לנושא זה.
ספציפית יותר:
2. היו לנו בחול המועד המון המוןכביסות לעשות. אני יודעת שמותר רק דברים דחופים וכדו', אבל אין אצלנו הפרדה בין כביסה דחופה ללא דחופה.
היא ביקשה שאעזור לה עם הכביסות. בפעם הראשונה התחמקתי, בפעם השניה אמרתי לה שיש בעיה הלכתית לכבס בחול המועד, אז הפעם אעשה כביסה, אבל אני מבקשת שלא תבקש זאת ממני יותר בחול המועד. לצערי, היא המשיכה לכבס כל החג, וביקשה ממני שוב ושוב עזרה, ולא היתה לי ברירה, ותליתי (/הורדתי/ וכו'). האם עשיתי נכון? איך הייתי אמורה לנהוג?
3. בשולחן שבת אצלנו לצערי הרבה פעמים יש לשון הרע ורכילות, אנחנו (הילדים) מוחים, אבל זה לא תמיד עוזר. איך לנהוג? ללכת באמצע שולחן שבת?
4. אני תמיד מתחמקת כשאימי מבקשת שאנקה את השולחן המלוכלך במטבח בשבת, כדי לא לסחוט את הסמרטוט הרטוב.
איך מותר בשבת לנקות יסודי (יסודיות מאד חשובה לאימי) שולחן ושיש, בלי לסחוט? (זה לא עוזר לנקות "על יבש"?
תודה רבה,
נעמי.
תשובה
בנוגע לכביסה נהגת נכון ביותר. רק שהיית צריכה להפסיק אחרי הפעם הראשונה. היית צריכה לומר לה תני לי לעזור לך בדברים אחרים. שלא יראה כאילו את מתחמקת.
במיוחד שהיא רואה את העובדה שאת שומרת הלכה כקיצוניות – יש ערך לעשות זאת בחיוך. לומר לה במלא האהבה שזו דרכך בחיים – גדלת בחרת דרך חיים ואת מבקשת ממנה מאוד שתעזור לך בדרך שבה בחרת לחיות.
לא למחות על לשון הרע – פשוט לא להשתתף בו . לשתוק כשמדרים עליו ולהרצין. יציאה מהשולחן היא חריפה מאוד ומעליבה. אבל אפשר להרצין ולשתוק ואפשר להעיבר נושא.
את קופצת ואומרת:
"אוי שמעתי בדיחה לא נורמאלית"!!!
שימעו סיפור משגע!!!
ראיתי איזה חידוש נועז ביותר של המהר"ל!!!
יש לי לספר איזה מופת של צדיק ששמעתי ואני מאמין\לא מאמין שהוא קרה.
תשימי על השולחן מפת נילון חד פעמית לפני הארוחה ותאמרי לאמך בחיוך "ראי כמה זה פשוט".