הורים שהתחזקו והילדים פחות

שלום וברכה

הנושא אותה את מעלה הוא נושא רגיש מאוד ועדין מאוד. הוא מוכר היטב לכל מי שעוסק בנושא התחזקות והתקרבות לדת של הורים לילדים שהילדים לא שותפים עימם בתהליך זה. בשל העובדה שמדובר בבני אדם, אין תשובה אחד שהיא נכונה לכולם. מה שאכתוב הוא את העקרונות כפי שאני מבין אותם, ואילו אתם תגזרו מהם את מה שרלוונטי לחיים שלכם.

א. אתם נוהגים נכון מאוד בכך שאתם מפרידים בשלב זה בין הרצון העמוק שלכם שגם הילדים ילכו בעקבותיכם, לבין העובדה שאתם לא כופים עליהם. אי אפשר לכפות, ובדרך כלל הנזק מכפיה הוא הרבה יותר גרוע. אתם מחנכים את ילדיכם באהבה, ומטמיעים בהם בראש ובראשונה את המידות הטובות (התחשבות וכדו').
ב. זו גם הדרך בה יש סיכוי מסוים שהם ילכו בעקבותיכם.
ג. צריך הרבה סבלנות, ואת החינוך להתקרבות ליהדות לבנות בדיוק כמו שהלל הזקן בנה לגוי שבא להתגייר: להתחיל עם מידות טובות ודרך ארץ, זהירות בלשון הרע (שאף היא מצווה מהתורה) וכדו', וכל מה שאפשר לקרב – מקרבים. חשוב מאוד שהילדים ממש קוראים את הרגישות שלכם כלפיהם, ואת העובדה שההתקרבות שלכם לחיי אמונה לא הביאה אתכם לעימות איתם. זו הדרך הנכונה.
ד. מותר לשחק כדור על אספלט בשבת, וטוב שהוא עושה זאת עימם. בוודאי שמול האלטרנטיבה של משחקי מחשב וכדו'. זה חלק מההתקשרות בינו ובינם. אט אט אולי הוא יצליח להציע להם ללמוד איתו משהו – אולי פרקי אבות – וכך לבנות את הקומה של המידות הטובות ודרכי יושר.


כל טוב ושנה טובה ומבורכת