שאלה
שלום רב =]
טוב אז זה הולך ככה
בערך מלפני הבר מצווה שלי התחלתי להוציא שז"ל
בהתחלה ממש לעיתים רחוקות אבל זה כבר נהפך להרגל של יום יום שכבר אני לא עצוב בגללו אבל
זה הורס לי את כל החיים אני תמיד עצוב
אני גם נענש על זה(כמובן שלא כועס על הקב"ה כי זה מגיע לי) ואני לא יכול יותר פעם שהיו אומרים לי צדיק לא שאני צריך להתגאות בזה עוד איך שהוא הרגשתי מין גאווה שזה גם דבר שהיה צריך תיקון
אבל בכל אופן עכשיו כל פעם שאומרים את זה אני חושב לעצמי כמה זה לא נכון ואני רק מנסה לחזור למה שהייתי ואני לא יכול בבוקר בתפילה התפילין מפריעות לי בצהריים הציצית בערבית זה החברים
וכבר די נמאס לי מהחיים שלי כי הם לא שווים הרבה עם אני עצוב ולא מצליח להתכוון כי כל השמחה הרגעית כלפי חוץ לא מחזיקה מעמד כל עוד הנפש מלוכלכת מבפנים
סליחה על האורך
תודה מראש =]