שאלה
הקב"ה הוא זה שברא את הצחוק ההומור והאירוניה. איך זה בא לידי ביטוי בתפיסה היהודית? איך ההומור בא לידיי ביטוי בעולם האמת?
תשובה
שלום,
אני מוכרח לציין כי איני מבין עד הסוף את השאלה אולם אשתדל להשיב.
העובדה כי הקב"ה ברא את ההומור מה היא מעידה כלפי ההומור עצמו? היא מעידה כי קיים ברצון ה', אך אין זה אומצר דבר בנוגע לשאלה האם יש להשתמש בו. כך למשל ברא הקב"ה את היכולת לרצוח, האם זה אומר שמומלץ לממש את היכולת הזאת? לא, שהרי כתוב "לא תרצח".
ממילא השאלה הרלוונטית היא מה יחס התורה וחז"ל להומור. מספרת הגמרא כי רבה היה פותח את שיעוריו ב"מילתא דבדיחותא" והיה מצחיק את חכמים. רש"י מסביר מדוע היה נוהג כך רבה וכותב שהיה נוהג כך כיוון ש"נפתח לבם מחמת השמחה". כלומר, הנה אנו רואים כיצד ההומור הוא כלי לעבודת ה', הוא משמח ופותח את הלב לקראת הלימוד. מלבד השמחה להומור יתרן נוסף והוא היציאה מן המציאות הריאלית- לאחר חורבן הבית ראו חכמים שועל יוצא מקודש הקודשים, בעודם הם פורצים בבכי רבי עקביא דווקא צחק! מדוע אתה צוחק הם שאלו והוא השיב כיוון שהוא רואה את כי נבואת הנביא מתגשמת, נבואה שיש בה הרבה לגבי העתיד שמעבר לחורבן הנוכחי. על כך הודו לו חכמים "עקיבא נחמתנו". כלומר, לצחוק יש כוח להוציא את האדם מן המציאות בה הוא שרוי ולהאיר לו אפשרות חיים ואפשרות התייחסות אחרת.
על אף כל זאת, חכמים העירו רבות על ההומור והזהירו מפני הליצנות, מפני ניבול הפה, מפני לשון הרע, מפני הלבנת פני חבר ברבים, ביטול תורה, מושב לצים ועוד. אזהרות אלה אין בהם לאסור את ההומור כי אם לנהוג בו בשיקול דעת ולא בהפקרות.
הקב"ה ברא את ההומור ובכחנו להוציא ממנו את הטוב שבו ולהתרחק מן הרע.
מקווה שנתתי כיוון,
נטעאל
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם