שאלה
לכבוד הרב.
במהלך ההתנתקות פעלתי בניסיון למנוע אותה במרץ רב אך לא מוחלט ובזה אני מודה.
אך בימים האחרונים שלפני הפינוי כשכולם ניסו "להסתנן" הורי מנעו זאת ממני, ובשביל לא לפגוע בהם לא הלכתי לגוש אבל פעלתי בכל דרך אחרת אפשרית, כגון: חלוקת סרטים כתומים, ביקור של המפונים ועוד...
אך עכשיו לאחר שלא הלכתי אני מרגיש כאילו פספסתי את כל המאבק, ופשוט ברחתי ברגע האחרון במקום לעמוד מול ההורים שלי וללכת ואולי כך לעקב רת הגירוש בדקה שתיים או שעה...
(דרך אגב עד עכשיו עוד לא הרמתי ידים ואני עדיין נאבק וממשיך ללכת עם הצמיד והכול)
ורציתי לשאול אותך אם מה שעשיתי הוא נכון או לא ומה אני יכול לעשות עכשיו.
תודה.
תשובה
ב"ה
שלומות,
אנחנו כבר ביום שאחרי. עכשיו - צריך להמשיך קדימה. לפעול, לתרום, לקדם.
במציאות שהיתה אינני משוכנע שלא היית צריך לשמוע בקול ההורים.
ניתן למנוע או לעקב גם בעזרת חלוקת סרטים וכו'.
המשך בכוחותיך הברוכים, אל תכנע ואל תרגיש שלא בנוח.
בהצלחה,
שי