שאלה
אני אברהם, בן 20, בחור ישיבה, כרגע אני נמצא במערכת יחסים של שנה ואנחנו מרגישים בשלים ונכונים לחתונה,
ההורים שלי וההורים של חברה שלי, גדלו במציאות שבה מתחתנים מאוחר רק כשמבוססים כלכלית, ולא בגיל צעיר.
להביא את ההחלטה הנ"ל בפניהם עלולה ליצור קרע, וחס ושלום ניתוק בין ההורים אלינו.
האם צריך להתחשב בקשר שלנו עם ההורים ועל פיו לדחות את החתונה בעוד שנה-שנתיים או להתעלם מההשלכות ולהתחתן למרות הכתם שיצור הויכוח עם ההורים?
תשובה
שלום רב
פעמים רבות ההורים מרגישים שהם יודעים מה הדבר הטוב ביותר לילדיהם, וחושבים שהניסיון שלהם מוכיח שהם צודקים. לפעמים זה נכון, אך לפעמים זה לא נכון.
תמיד טוב לקבל עצות ורעיונות מבעלי ניסיון, אך זה לא אומר שהעצה הזו נכונה עבור המתייעץ.
נקדים שמבחינה הלכתית, כל דבר הנוגע לדברים משמעותיים בחיי הבן והבת - אין הם מחוייבים לשמוע בקול הוריהם. על דברים מעין אלו אין חובת כיבוד הורים.
לדעתי יש איסור בדחיית חתונה בשנה שנתיים לאחר שהקשר כבר מבוסס, אלא אם כן . באופן טבעי בני זוג מתקרבים ככל שהם נפגשים יותר (אם הם מתאימים זה לזו ורואים את עצמם מקימים יחד בית בישראל). העובדה שאין לקשר הזוגי אלמנט של מגע וקירבה פיזית מגבירה מאוד את הקירבה הנפשית ביניהם.
באופן טבעי, כאשר אוהבים מישהו ומגיעים לרמה גבוהה של קירבה נפשית, מבקשים לממש את הקירבה הזו גם באמצעות אלמנטים פיזיים - מגע, חיבוק, נשיקה. בין בני זוג נשואים, האהבה מגיעה לקירבה המלאה ביחסי אישות.
המתנה כל-כך ארוכה יכולה לקרב אתכם מאוד נפשית, ובשל הכמיהה למימוש של הקירבה הזו באופן פיזי היא מביאה אצל זוגות רבים לנפילות. ההתקרבות הזו היא נכונה אך ורק כאשר בני הזוג באו כבר בברית הנישואין.
לכן, אני חושב שלא נכון ואף אסור לדחות את החתונה בזמן כל-כך ארוך. זוגות רבים התחתנו בהיותם צעירים, והם מצליחים להסתדר. אמנם יכול להיות שאידיאלי ביותר זה לסיים לימודים ואז להכיר, אך בציבור שלנו הדבר פעמים רבות לא ריאלי, בשל העובדה שמסיימים את ההסדר בגיל 23.
לכן, אם לא מכירים כדאי להתחיל לצאת לאחר סיום השירות הצבאי. אם מכירים כבר - מתחתנים כאשר יש בשלות לכך, ולא ממתינים שנים רבות.
כמובן שלכל כלל יש יוצאים מן הכלל. אם אין סיבה מיוחדת לכך, אני חושב שעליכם להיות חלק מהכלל.
בע"ה ההורים ישמחו בבשורה זו, וגם במשפחות בהם יש חשש לניתוק הקשר עם ההורים, בדרך כלל הדברים מסתדרים וכשהם מעכלים את הבשורה, גם אם הם לא מסכימים איתה הם חיים איתה ומקבלים אותה.
כמובן שלא בכל המקרים זה כך, אך לעניות דעתי עליכם לקחת את הסיכון הזה. עולמכם הרוחני והזוגי המשותף גובר על דעת ההורים.
תשמחו אותנו בשמחתכם בקרוב!
אריאל
(המשיב אינו רב)