הדתיים בצה"ל - איך אפשר ?

שלום וברכה

לפני יום הכיפורים ניצבים רבנים רבים בפני מציאות, בו רופא הורה לאדם מבוגר לא לצום ביום זה, וחייב אותו לשתות ולאכול. לעתים מזומנות, אותו אדם אומר כי בשום אופן לא ישמע לרופא, כיוון שעוד לפני בר המצווה הוא התחיל לצום ביום הכיפורים, והוא לא יחמיץ את צום יום הכיפורים אפילו במחיר חייו.

מה אומר לו הרב ? הרב מלמד אותו כי לאמתו של דבר אין מצווה כזאת לצום ביום הכיפורים. המצווה היא לעשות את מה שהקב"ה אמר. כשהקב"ה אמר לצום ביום הכיפורים – אז מצווה לצום ביום הכיפורים, ואילו בשעה שההלכה אוסרת לצום – מי שצם אינו מקיים מצווה, והוא מתחייב בנפשו.

עיקרון זה נלמד כמעט מכל המצוות בתורה. אחד המקומות היפים שאני אוהב להדגים עיקרון זה הוא היחס בין חטא המרגלים לחטא המעפילים. בשעה שהמצווה הייתה לעלות לארץ – מי שהיה נכון לעלות לארץ (יהושע וכלב) קיימו את מצוות ד', ומי שסרב לעלות (המרגלים) עברו על רצון ד'. ואילו כמה דקות מאוחר יותר, משעה שנגזרה הגזירה, מי שעלה לארץ חטא חטא גדול (המעפילים) ומי שקיבל את הדין עשה את רצון ד'.

כל זה יכול ללמד אותך כי בשעה שאתה מקיים מצווה כה חשובה כמו השרות הצבאי, ומסירות הנפש למען עם ישראל וארץ ישראל ותורת ישראל, אתה לא צריך להיות מדוכא, כי אם להיות שמח על המצווה שאתה עושה. כשאין ברירה – מצוות מנחה וערבית במניין נדחית ממקומה, וזו ההלכה. אם אפשר לארגן מניין כראוי – בוודאי שזה מעשה גדול, אולם אם אין מניין – מתפללים בלי מניין. הכל מכוח ההלכה המחייבת את השרות הצבאי, ואינה מתירה לאדם להיפטר ממלחמת מצווה.

זה לא צריך לגרום לך קושי נפשי, אלא התעלות נפשית – אתה עושה את רצון ד'. במקביל, אתה בוודאי מוצא תחומים שניתן להתקדם בהם מבחינה רוחנית בצבא: להקפיד על דיבור נקי, איסורי לשון הרע והלבנת פנים, עשיית חסד וכדו'. ומעל לכל – השקעה בשרות, כדי לזכות את עם ישראל בביטחון משמעותי יותר.


כל טוב ויישר כוח