הדרכה של שבט הרא"ה

אהלן.
לפני התשובה עצמה - אבל עדיין כחלק ממנה – אני מברך על הגישה הנכונה שלך, שמנסה לברר את המשמעות העמוקה והיסודית של ההדרכה. הבירור של חשיבות הדברים שאנחנו עושים, ובמיוחד בכל מה שקשור לחינוך, היא קריטית אם רוצים ליצור הצלחה אמיתית. אז באמת כל הכבוד על עצם הנכונות לבדוק ולברר.
אז יש לנו כאן שני דברים, או שתי שאלות מהותיות שבעצם עולות משאלתך. (אם הבנתי נכון):
1. המטרות: מהן המטרות הראויות ביחס לחניכים בשכבת גיל מסוימת? ("האם ובשביל מה הם צריכים מדריכים?", "אין לי מושג מה להעביר להם" )
2. המדדים: איך אפשר לדעת אם ההשקעה בחניכים מוכיחה את עצמה ושההדרכה בכלל "עובדת"? (איזה מין פידבק אפשר לקבל? קפיצות? חיבוקים? מכתבי תודה ממוסגרים?)

1. המטרות
ראשית, חשוב לומר, בניגוד מסוים להנחת היסוד שלך בשאלתך, שבירור חשיבות, מהות, ואופן ההדרכה הם דברים חשובים לכל מדריך, בכל קבוצה, בכל סניף. כן, גם בנבטים. מה שנכון הוא שלפעמים בשכבות הנמוכות יותר המדריכים לפעמים חושבים שהתפקיד שלהם הוא בעיקר לעשות כיף עם החניכים ו"לשמור אותם בסניף" עד שיתבגרו קצת, ומדריכים אחרים יוכלו לדחוף להם לראש מלוא החופן ערכים, מצוות ומסורת מסורת. אני באופן אישי לא מאמין בתפיסה הזאת, וחושב שגם בשכבות הגיל הנמוכות חשוב להגדיר בדיוק מה רוצים לעשות ואיזו תועלת יכולה לצמוח מכך.
אמנם את מדברת על כיתות ח' ולא על נבטים, אבל אני טוען שבמובן מסוים ומאוד בסיסי – אין בין שתי הקבוצות הללו הבדל מהותי. מאיזו בחינה? מבחינת תהליך הבירור שלך כמדריכה, ההתלבטות "מה לעשות איתם", "לאן אני רוצה להגיע בסופו של דבר, בתכל'ס?".
לצערי רוב תנועות הדתיות נעדרות כלים מקצועיים של הגדרת מטרות, אבל באופן כללי אני יכול לתת כאן כמה כיווני חשיבה שאולי יסייעו לך. ראשית, כדי לקבל החלטה כזאת כדאי לך מאוד להכיר את הנפשות הפועלות, כלומר – את החניכים. וכשאני אומר להכיר אני לא מתכוון לשם ומאכל אהוב, אלא להיכרות הרבה יותר עמוקה, כזו שמגיעים אליה אחרי שיחות, פעילות משותפת מכל מיני סוגים, ועוד. כתבתי כאן בעבר על בניית אמון כמפתח ראשוני להובלת קבוצה. אז בעצם בכך נפתרה ההתלבטות הראשונה שלך: "מה להעביר?". התשובה: לא חשוב. העיקר שתיצרי מצב שבו לחבר'ה שלך יהיה נוח להיות איתך ובינם לבין עצמם, יהיה לך דיבור איתם בגובה העיניים, תכירי אותם לעומק – ולהיפך, ויהיו ביניכם, לפחות במידה מסוימת, יחסים של אמון והדדיות. זו המטרה הראשונה.
אחרי שאת מחליטה שאתם כבר ממש "בראש אחד", את יושבת וחושבת על החניכים שלך: מחשבות שלהם, אמירות, התלבטויות, עמדות, התנהגות... כשאת "שופכת" את כל הדברים הללו על השולחן ו"משחקת איתם", תגלי שאת יכולה לגזור מכל המידע הזה כל מיני מטרות. אז אילו מטרות לבחור? הנה כמה טיפים כלליים:
- מטרות שבאמת עונות על הצרכים של החניכים שלך. האינטרס העליון שלנו הוא "שיהיה להם טוב" – במובן הרחב והעמוק של הביטוי. זה כיוון החשיבה הראשי. למשל, אם יש בקבוצה נטייה לחוסר כבוד כלפי אחרים, אפשר להניח שזה לא ממש יעזור להם בהרבה מצבים, גם כיום וגם בעתיד. אז יש עניין להעביר אותם לנקודה אחרת, של יותר כבוד וסובלנות. זה גם נכון מבחינה ערכית ומוסרים אבל גם משרת את האינטרס האישי שלהם. חשוב שמה שאת עושה עם החניכים יהיה רלוונטי עבורם. הם גם יעריכו את זה יותר מאשר אם פשוט תדפדפי בחוברת וסתם תבחרי פעולה על "הסכנה שבטלוויזיה", או "שלמות הארץ". אני יודע, יש המון פעולות כאלה, אבל אל תיכנעי! ובכלל, אני באופן כללי ממליץ לא להעביר פעולות מוכנות. אפשר להיעזר, לקבל השראה ולשאוב רעיונות, אבל בסופו של דבר רק את יכולה ליצור פעולה שמתאימה לחניכים שלך – את הרי היחידה שבאמת מכירה אותם! וכיוון שאת כבר מכירה אותם, זה קל כמעט כמו להכין פעולה לעצמך (ניסית פעם?).
- מטרות שאת מתחברת אליהן באופן אישי. נניח שיש בעיה של לשון הרע בקבוצה. אבל אבוי, משום מה זה לא מאוד מציק לך ואין לך ממש חשק לעבוד על זה איתם. מה עושים? לא עושים! את בהחלט יכולה (ולדעתי – צריכה) לבחור מטרה אחרת שאליה את מתחברת יותר. אגב, מטרות הן ממש לא רק "תיקון תקלות". הן בהחלט יכולות להיות, למשל, פיתוח של כישורים מסוימים, או הנחלה של תפיסות שנראות לך חשובות. מה שכן – חשוב שתנסי כמה שיותר לבחור דברים שבאמת מעניינים אותך, חשובים לך ומציקים לך. וגם: מה את, מכל האנשים בעולם, יכולה לתרום לחבר'ה האלה שאף אחד אחר לא יכול, לפחות לא טוב כמו שאת יכולה? מה את יכולה לחדש להם? מה היתרון הייחודי שלך על פני אחרים? מה הדבר המיוחד ש... טוב, נראה לי שהבנת. זה יכול להיות, אגב, המון דברים: ידע, גישה כלשהי למציאות, צורה של פתרון בעיות, התלהבות מדברים... אלו רק דוגמאות על קצה המזלג. אם קשה לך למצוא את יכולה לחשוב על דברים שאת למדת מאנשים אחרים: תכונה מסוימת שלמדת מחברה טובה, השראה ששאבת מאיזו מורה ביסודי, וכו'.
- מטרות שניתן להשיג בתקופת ההדרכה שלך. כדאי לזכור שאת, כמו כל מדריכה אחרת, נמצאת בסניף ועם הקבוצה לזמן מוגבל וקצוב. לכן אין טעם בהצבת מטרה גדולה מאוד, שלא תספיקי אפילו לגרד את קצה הזנב הפרוותי שלה לפני שתצטרכי להגיד יפה שלום. במצב כזה את עלולה לחוש תסכול ואכבה מכך שלא ממש הצלחת להשפיע ולחולל איזה שינוי, וזו תחושה בהחלט לא נעימה. אז מה כן? לבחור מטרות קצת יותר קטנות ולנסות להגדיר מה "בעצם" את מנסה לעשות. מה היית רוצה שיקרה, שניתן להשיג כבר בשנה הקרובה? בטווח של שנה (כדוגמא ממוצעת) ניתן ליצור מגוון רחב של שינויים והשפעות אם רק מתמקדים ועובדים באופן מסודר.

2. המדדים
ועכשיו השאלה השנייה: איך יודעים שזה עובד? איך מודדים הצלחה בהדרכה? התשובה המעצבנת אך הנכונה היא: תלוי במטרות של כל מדריך ומדריכה. כמו שכבר ציינתי, חלק מהאתגר בבחירת המטרות זו היכולת להגדיר מה בעצם אנחנו מנסים להשיג. מה שבטוח – זה שחניכים קופצים ונמרחים על המדריכים ממש לא אומר שום דבר על איכות והצלחת ההדרכה שלהם. אגב, זה גם לא תמיד אומר משהו על טיב היחסים וההיכרות ביניהם...
כאשר תהיי כבר בשלב שבו פיתחת היכרות קרובה ואיכותית עם החניכים, וגיבשת פחות או יותר מטרות שהיית רוצה להשיג, היכולת שלך להבין האם זה "הולך לך" או לא תהיה גבוהה בהרבה (ואם לא – כתבי לנו שוב!). בכל מקרה, שנתיים של הדרכה זה מצרך יקר וחשוב לא לבזבז אותו ב"להיראות בסדר". יש לך הזדמנות אמיתית ללמוד, להתפתח ולחולל שינוי אמיתי, ובהתחשב בנקודת הפתיחה המצוינת שלך (בירור ה"דוגרי-תכל'ס"), אני בטוח שתעשי את זה בהצלחה.
אז... בהצלחה!
אוהד.
לשאלות, תגובות ושאר ירקות: nuvy23@gmail.com