שאלה
שלום...
מה נישמע?
אני מדריכה של שבט נעלה(כיתה ט') בסניף די קטן.
כרגע אני מדריכה לבד, בלי עוד מדריכים איתי..
אני מרגישה שהשבט פשוט לא רוצה לבוא לבני עקיבא, הם לא מתחברות, הם מרגישות שהם גדולות ושהם עברו את הגיל, לא משנה מה עשיתי נראה כאילו בני עקיבא זה הדבר האחרון בסדר העדפיות שלהם. לפעמים זה ממש נותן הרגשה של זלזול מצדן..
בשבת אף אחת לא באה, כי הם עייפות, או סתם כי לא מתחשק להם..לפעמים באה אחת או מקסימום שתיים. אפילו בשבת ארגון הם באו רק חצי..ומדובר בשבט של 8 חניכות..אז זה ממש לא הרבה..
שלא נדבר על מסעות, שכולם מצפים שאני יוציא חניכות כי זאת שנה אחרונה שלהם בבני עקיבא- ואף אחת לא יוצאת!
באמת שאני משקיעה כמעט הכל, כל כך הרבה זמן, כל כך הרבה אנרגיה, כל היום אני רק חושבת על זה, ולפעמים אני לא מבינה למה זה באמת חשוב? למה אני צריכה להמשיך לנסות להביא אותם אם הם לא רוצות? אני מרגישה שהתפקיד שלי בתור מדריכה זה רק להביא אותם לסניף והוציא אותם למסעות, כי פעולות ממש לא מעניינות אותם.
אני אשמח אם תעזרו לי לברר את זה..
דבר נוסף, אני לא יודעת איזה פעולות להעביר להם (במידה והם באות..), כי הם גדולות ולא רוצות פעולות של שבטים קטנים, אבל הם לא בנויות לפעולות עמוקות, ברומו של עולם, נראה לי שיבריח אותם עוד יותר.. מה לדעתכם אפשר לעשות? לא רק בפעולות של שבט, גם בפעולות של אמצע שבוע..
דבר אחרון, והכי חשוב, לחלק מהבנות אני פשוט לא מתחברת ואני גם מרגישה שהם לא מתחברות אליי, נמאס להם שאני מתקשרת ומנדנדת להם כל שבוע לבוא,( והם גם לא חוסכות ממני את המידע הזה..)
וזה פשוט מוריד לי ממש את המוטיבציה להתקשר אליהם, להשקיע בכל השבט. הבנות האלה, זה דווקא הבנות שאני הכי חושבת שצריכות את בני עקיבא, הם הבנות שהגיעו לשלב שהם קצת מתרחקות מהדרך.. וחשוב לי לשמור אותם.. אבל אני פשוט לא יודעת איך.. איך אני מצליחה להתחבר אליהם ולגרום להם להתחבר אליי? כי אני באמת מאמינה שבגילאים האלה הפעולות הם החלק הפחות משמעותי, הדוגמא האישית וההשפעה של מדריכה על חניכה זה מה שחשוב (עד כמה שאני יכולה כמובן..) וזה יכול לקרות רק במצב של פתיחות של שתי הצדדים.
אני גם גדולה מהם רק בשנתיים, אולי אפילו פחות, אני לא חושבת שהן רואות בי מדריכה שלהם בכלל..
הגעתי לשלב בהדרכה שאני באמת לא יודעת אם זה מתאים לי, אבל אני יודעת
תשובה
שלום לך,
הנה נתקלת סוף סוף בדילמה של כל איש חינוך באשר הוא. לא רואים תוצאות ורגשי יאוש מציפים מידי פעם, זו נחלתו של המחנך. אז שתדעי שאין קשר בין ההרגשה שלהן כלפייך לבין התגובות שלהן, אל תתייאשי.
מצד שני תנסי דרכים חדשות, תנסי להתייחס אליהן כאל מבוגרות, למשל, סדנאות הכנה לקראת הדרכה, בניית גרעין התורם ופועל בתחומים שונים, התחושה של חניכים רבים היא כי פעולות שבת ואמצע השבוע מיועדות לילדים, והם עברו את הגיל. יש מקומות שלחבריא ב' יש פעולה משותפת חיצונית בערב שבת, שיחה וכדומה. את צריכה להפוך להיות המנהיגה שלהם, המכוונת, המנחה, זו מכינה אותם לעולם ההדרכה. לאו דווקא זו שמעבירה להם את כל הפעולות.
אכן, בני עקיבא זו תנועה חשובה וצריך למצוא את הנתיבות לליבן.
כל טוב,
חיים רטיג, ישיבת "בינות" רעננה.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם