הדרכה בסניף

ב"ה

שלום.

אני מאוד מזדהה עם ההרגשה שלך זה באמת פוגע ולא "פייר" ועצם זה שאת נעלבת זה דבר טבעי ונורמאלי. ועוד כשזה בא מצד החברות הכי טובות שלך.

אבל לאן את הולכת עם ההרגשה הזו?
האם תמשיכי "לאכול את הלב"?
האם תמשיכי להיות פגועה וכעוסה -עד מתי?
האם לא מגיע לך לשקם את מערכת היחסים?

לכל השאלות האלו לתורה יש תשובה אחת והיא מצוות תוכחה.
את צריכה לגשת לקומונרית ו"להוכיח אותה" תקבעי מראש פגישה מסודרת איתה ותשאלי אותה "מדוע כך עשית עמדי? (זו הפירוש של הרמב"ן למצוות תוכחה").
תגידי את כל אשר על ליבך ותבהירי לה את ההרגשה שאת מרגישה.
ולאחר שתצאי מהפגישה הזו את צריכה להחליט שאת [מתחילה דף חדש בחיים שלך] גם אם את לא מדריכה בסניף.!!!!!!
יש חיים גם בלי ההדרכה!! ויש לך הרבה דברים טובים וצדדים חיוביים באישיות שלך שיכולים לבוא לידי בטוי ואת יכולה לבטא את עוצמתך בדרכים נוספות חוץ מההדרכה.

ובאשר לשקר או לא שקר -אני לא יכול לשפוט ממרום שבתי מול מסך המחשב.
ואני חושב שזה גם לא יועיל כי את צריכה [להביט קדימה]
ורק הבירור שאמור להעשות בינך לבין הקומונרית ייתן את התשובה .
ובאשר לחברות אם אכן היא ביקשה מהן להסתיר אז ראי שהן היו במצב לא קל ובמבחן קשה. ומה לך כי תליני עליהן? איך את היית מגיבה אילו היית באותה סיטואציה?
וגם כאן כדאי לך לשוחח איתן ובעצם לנקות את הלב מהעיניין הזה ולהמשיך קדימה.
אל תישארי נעלבת ופגועה כי זה לא יעזור .
תמשיכי לעשות,
תמשיכי לפעול,
ובזה את תרגישי סיפוק ושמחת חיים.


בהצלחה,


עוזיאל

.