הדרך חזרה למעלה

שלום לך יקרה,
הקטע הוא עם כל ההרגשה הזאת זה, התחושה שנראה לנו שכבר אין מה לעשות.
כאילו – אם אני כבר בתהליך התרחקות כל שהוא – אין כח סלש יכולת סלש חשק לחזור.
הכל נראה קשה. וההרגשה מבאסת אש.
לפני הכל רק נוכיח לך שאת [כבר] בדרך הנכונה: שלחת לנו שאלה. מש"ל.
כאילו, את גולשת לך באינטרנט. עולם ומלואו בפנייך. הפייסבוק, צפייה ישירה, ynet, יוטיוב, אנגרי-בירדס, אבל מה - את בוחרת להיכנס לאתר שלנו ולשלוח שאלה. זה כבר אומר עלייך משהו. ואל תדאגי, משהו טוב..
אם לא היה קיים בך הרצון להתקדם, להגיע שוב למקום גבוה,
אולי היה איזה חשש. אבל הדרך לאמונה ולקדושה מתחילה ברצון.
כשהוא קיים, זו התחלה מצויינת.
* אזהרת ספויילר: * יהיו, גם יהיו עוד קשיים בדרך.. אבל הבסיס קיים, ויציב. וזה בהחלט משמח.

יש איזה שהוא עניין שאנחנו צריכים להבין, כל מערכת יחסים ובתוכה גם הקשר שלנו עם ה´ בנוי מ´רצוא ושוב´.
מה זה ה´רצוא ושוב´ הזה?
כשאומרים רצוא ושוב הכוונה היא ל2 תנועות מנוגדות, זהו מושג מחזון יחזקאל.
והכוונה היא שיש זמנים שאנחנו בהתקדמות ויש זמנים שבנסיגה,
שהכיוון הכללי הוא התקדמות.
החסידות אומרת ש[בכל] שלב שאדם נמצא - בין אם זה רצוא ובין אם זה ושוב יש לו על מה לעבוד.
אבל לנו בטעות יכול לקרות ההפך, ונסביר -
לפעמים שאנחנו במצב של מלא כוחות, אנחנו לא מתאמצים,
אנחנו מייחסים את ההתקדמות לעצמנו, ואז יוצא שאין התקדמות.
ומצד שני - שאדם נמצא במשבר הוא חסר אונים,
נופל ליד ייאוש – ואומר אין לי מה לעשות, תעזבו אותי, כנראה ככה אני.
ויוצא שאנחנו לא עובדים לא פה ולא שם..
לכל אדם יש ירידות בעבודת ה´. יש הרבה סיבות לזה שיש רצוא ושוב שכזה.
התהליך הזה של רצוא ושוב הוא תהליך מחזורי, שמורכב משני קטבים הכרחיים
והוא מה שמאפשר לנו התעלות בלתי פוסקת, כאשר לעולם יבוא לנו רצוא אחר השוב וכן להפך.
דוד המלך בתהילים קל"ט אומר:
"פלאיה (פְּלִיאָה) דַעַת מִמֶּנִּי; נִשְׂגְּבָה, לֹא-אוּכַל לָהּ.
אָנָה, אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ; וְאָנָה, מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח.
אִם אֶסַּק שָׁמַיִם, שָׁם אָתָּה; וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ. "
בעל המזמור מנסה לברוח מה´, והוא ורואה שאין לו לאן, כי בכל מקום ה´ נמצא –
ויש בזה משהו מעצבן, אבל באותה מידה יש בזה משהו מעודד.
רבי נחמן אומר שלפי זה ה´ נמצא בכל מקום נפשי שהאדם נמצא בו -
אסק שמיים – רצוא, העבודה של האדם את ה´ כאשר הוא בהתקדמות.
אציעה שאול – זה ושוב. העבודה של ה´ שאדם נמצא במקום נמוך.
שגם בשאול תחתיות אפשר לעבוד את ה´ יתברך.

המהלך הראשון שלנו שאנחנו מגיעים למצב של ´שוב´ – זה להבין שאנחנו שם, ולשאול ת´עצמנו מה גרם לזה,
כי שם נמצא הגרעין של ההתקדמות הבאה שלנו.
היחידה שיכולה לענות על השאלה הזאת - זאת את!
כשאת שואלת את עצמך את השאלות האלה אין שום צורך להאשים את עצמך.
צריך לנסות להבין באמת מה קרה. ולהבין שזה הגיוני שזה ככה,
אחרי שמבינים הרבה יותר קל לעבור הלאה, ולהתקדם למעלה.

מה שכן, אסור להתייאש בדרך. בכלל.
אל תשכחי שאת לא מוותרת על הטעם המתוק של עבודת ה´ האמיתית.
נפילות הן חלק מהעולם – 7 יפול צדיק וקם - אבל היאוש בגללן הוא ממש לא!
להיפך, הקב"ה שם אותנו בעולם הזה כדי שנעבוד קשה ונגיע אליו.
לא סתם קוראים לזה [עבודת] ה´..

דבר שני, לא לוותר על מה שיש. אפילו ש´עוד רכילות לא יקרה כלום´
ומבפנים - את ממש לא מרגישה שם.. אל תוותרי ותזלזלי על מה שקיים בך,
תמשיכי לנסות ולעבוד את ה´ בלי חשק ותראי שכשזה יחזור
(והוא יחזור בסופו של דבר) הוא יבוא בעוצמה גדולה יותר.
אחרי המעשים נמשכים הלבבות. כלומר עצם העשיה יכולה לעורר את החשק.

והדבר הכי חשוב, שלשמו התכנסנו כאן היום - להתחזק בדברים טובים.
לנסות לשפר את עצמינו ולהתקדם בעבודת ה´. גם אם אנחנו לא תמיד מצליחים להרגיש את ההתקרבות, כל דבר טוב שאנחנו עושים באמת מקרב אותנו. כמו כל דבר בחיים סוד ההצלחה הוא להתקדם שלב אחרי שלב. לשתינו ברור שב´בום´ לא משיגים הרבה.. כל כמה זמן לקבל על עצמי איזה דבר נוסף.
להחליט עם עצמך שאת מתחילה להתמלא – הולכת פעם בשבוע לאיזה שיעור, או – לומדת משהו בערב לפני השינה. את יכולה לקבוע עם איזה חברה טובה או מדריכה שלך, או עם המד"שית איזה ספר שאת מתחברת אליו.
אולי מסילת ישרים, או הלכה מהקיצוש"ע או משהו לפרשת שבוע.
משהו שייגע בך.
והעצה השנייה, היא עצת העצות. הברכה הכי גדולה שיכולנו לקבל: תפילה.
תתפללי להקב"ה. תדברי איתו. תאמרי לו כמה את כן רוצה להתקרב.
תספרי לו כמה זה קשה לך. למה זה קשה לך.
מבטיחה לך אחות, שזה אחד הדברים העוזרים.
תמסרי לו ד"ש,
מוזמנת לחזור אלינו בכל עניין שבא לך.
שתהיה הצלחה גדולה -
חברים מקשיבים.