הדבר הסמוי מין העין..

שלום לך.
אני מתנצל שהתשובה התעכבה. כתבתי אותה כבר והיא אבדה אי שם במרחבי עולם האינטרנט. זו גם הסיבה שאני קצת מקצר – חשוב לי שתקבלי את התשובה כמה שיותר מהר, גם אם היא קצת פחות שלימה. מסכימה?
ההקדמה השנייה היא שזה בסדר גמור שאת פונה אלינו – מותר לשאול בכל גיל וכל שאלה!
ולתשובה עצמה –
את חשה שבעקבות שיתוף בהצלחה או כמעט הצלחה מתרחש כישלון ומאידך חוסר שיתוף גורר בעיה חברתית.
יש לך הוכחה שלא טוב ונכון לשתף בהצלחה מהמשפט 'אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין'.
ברשותך נתחיל מהחלק השני – ההוכחה.
כוונת המשפט, לפחות במקום שבו הוא נכתב במקור, הוא שכאשר האדם מודד את הצלחתו, כגון בודק כמה כסף הוא הרוויח, כמה תבואה הוא גידל וכו', כדי שיהיה לו יותר ממה שהוא מדד צריך להתרחש נס גלוי – הקב"ה צריך 'לשבור' את כללי עולם הטבע באופן שבולט לעיני האדם ולעשות נס גדול יותר. כידוע ככל שנס גדול יותר הוא מצריך יותר זכויות של האדם. יוצא מזה שכאשר אדם מודד את הצלחתו יש פחות סיכוי שהקב"ה ירבה את רכושו. אילו הוא לא היה מודד ייתכן שהקב"ה היה עושה נס נסתר, נס שלא גלוי לעיני האדם ומצריך פחות זכויות, וגורם שתהיה לאדם יותר תבואה ממה שהייתה לו כי הוא שיפר את התנהגותו, מצבו הרוחני השתנה וכו', אבל עכשיו, אחרי שהוא מדד, יש פחות סיכוי שזה יקרה.
מאידך, אנחנו מוצאים בתורה הכוונה לפרסם את טובת ה' – לברך ברוב עם ברכות של שמחה כגון 'הגומל', 'שהחיינו' ו'הטוב והמטיב', לערוך סעודות מצווה וכו'.
ההכוונה של התורה היא שהאדם ישתף בטובתו, אך יעשה זאת בצורה שלא מעוררת קנאה. הפחד הקיים בעולם משיתוף הוא פחד מיצירת קנאה והוא אכן מוצדק, אבל רק כאשר הוא בפרופורציה הנכונה. כאשר את משתפת בצורה נורמאלית, בלי הדגשה יתירה, גאווה, השוואות בין אנשים וכו', והאנשים מסביבך הם אנשים נורמאליים ולא צרי עין באופן מיוחד, אין שום בעיה שתשתפי ולהיפך, הדבר רצוי. רק במקרים חריגים כגון שאת רואה שמישהו מקנא באופן מיוחד ראוי להימנע מלשתף אותו כדי לא לעורר את קנאתו.
נראה לי שהרגשתך שהשיתוף גורם ל'פקשוש' היא הרגשה, ולא מציאות. הרבה פעמים המציאות נראית לנו כפי שאנו מנתחים אותה, וניתוח אחר יראה מציאות אחרת. אולי מתפקששים לך דברים באותה תדירות כמו לשאר האנשים?
יש לי מכרים שהלכו לרב לקבל עצות לתיקון רוחני בגלל שהרגישו שיש הרבה אסונות במשפחתם. כאשר ישבנו, אשתי ואני, ובדקנו את האסונות במשפחתנו, גילינו שיש לנו אפילו יותר צרות, אבל אנחנו לא מרגישים שיש לנו הרבה צרות ולא מרגישים כל צורך לתיקון מיוחד. זה לא בגלל שאנחנו מתעלמים מהצרות ובגלל שאנחנו מתעצלים מלתקן את עצמנו. זה פשוט בגלל שאנחנו מסתכלים על הדברים אחרת, בקצת יותר רוגע, וגם את התיקון אנחנו עושים בלי לחץ. נשמע לך?
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il