שאלה
שלום...
בחופש הגדול מה לא עשיתי? איפה לא הייתי? הכל- בכדי למנוע את ההתנתקות. בכפר מיימון, באופקים, בהפגנות, בשומרון, בירושלים, בגוש קטיף הייתי, פעם נוספת הגעתי כמעט עד כיסופים איזה לילה אחד- אבל היסמניק"ים לא נתנו לנו להמשיך...
כשהייתי בעצמונה, עליתי על הגג של בית הכנסת. זו הייתה שעת לילה מאוחרת. ומאז, התחילו לי הבעיות.
למה??? למה??? למה הקב"ה עשה לנו את זה??? כל הציבור שלנו, הציבור שמאמין בו, עשה הכל!!! אולי כבר תפילה לא מעבירה את רוע הגזירה?
שיעשה למען שמו וח"ו לא למעננו!! למה היהודים הצדיקים שחיים בגוש קטיף צריכים לסבול כ"כ? מה הם חטאו?? אם אני הייתי מפונה- הייתי מבינה שחטאתי. אבל הם? איך אפשר????
זה מזעזע...
לא האמנתי שתהיה התנתקות. רק ביום רביעי, י"ב אב, אחרי שהחזירו אותנו מכיסופים בבושת פנים- הבנתי שזה יקרה. והידיעה פשוט הממה אותי. מאז, לא התפללתי בכוונה. (ואני מתפללת שלוש פעמים ביום, וזה די מדכא לדקלם כ"F הרבה פעמים בלי רגש... וגם כשהרגש נמצא, אני מנסה להתעלם, להחניק אותו, שלא יבוא. כי אני כועסת, מאוכזבת. אני אפילו לא יודעת אם מותר לי לכתוב את זה, אבל זה מה שאני מרגישה) מאז, אני לא מסוגלת, לא מצליחה להבין, שהדרך שלנו היא באמת הנכונה...
אני כבר לא יודעת מה לעשות...
אז נכון, אבא שלי הסביר לי שאין לנו חוזה עם ד'. ד' נתן, ד' לקח, יהי שם ד' מבורך. אבל הרב, באמת!! ומה עם תשובה, תפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה????
אני מצטערת על האורך והבילבול...
פשוט כתבתי מהלב, את כל מה שיצא, בלי לחשוב יותר מדי...
אני מקווה שהבנת את כוונתי...
יומטוב!!
תשובה
בס"ד
שלום וברכה,
אנחנו שמחים שפנית אלינו.
ראשית יש לציין ששאלתכם חשובה ומהותית וחשוב לשאול שאלות.
כן שאלות שנראות כ"כפירה"- כל עוד המניע הוא רצון כן להבין את ה´.
נתחיל בדוגמא דומה לשלכם.
הגמרא ביומא מספרת על ירמיהו שסירב לקרוא לקב"ה "נורא" מפני שתמהה על כך שזרים מחריבים את היכלו. הוסיף עליו דניאל שלא קרא לה´ אפילו "גיבור" מפני שעם ישראל נצא בשעבוד הגויים.
הגמרא מקשה עליהם איך ייתכן שאחרי שמשה קרא לה´ "האל הגדול הגבור והנורא" (וכפי שנקבע בתפלת י"ח) יבואו ירמיה ודניאל ויחסירו מדברי משה?
והגמרא מתרצת הם מכירים באלוהיהם שהו אלוהי אמת ואינם מכזבים לו!
כלומר הטענות של דניאל וירמיהו כלפי שמיא עולות בקנה אחד עם שלכם (אתם הייתם מעיזים להוריד מילים מתפילת העמידה?!)
מסיימת הגמרא שם- "עד שבאו אנשי כנסת גדולה ואמרו הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו זרים בהיכלו והוא שותק". כלומר כוחו של ה´ נמדד דווקא ביכולתו להתאפק ובחוסר הלחץ שלו להפריך כל קושיא העולה מן המציאות.
בכל זאת תשובה זאת משאירה טעם מר בפה- כיוון שהיא גלותית.
מדוע?!?
מכיוון שאם אנו הפרטנרים של ה´ בעולם, אנו מצפים ממנו להבליג על עלבונו ולצאת להגנתנו. העובדה שה´ מניח אותנו לנפשנו (עם כל הכאב הפנימי שלו)- מראה שה´ מתייאש מהרעיון שהקשר באופן הזה יצמיח משהו חיובי. על כן הוא מעדיף להחריב את הקיים ולהתחיל הכל מחדש.
מי שלא חווה את הקשר הראשוני של ה´ כמו רוב אנשי כנסת הגדולה (שחיו בגלות בבל) מתרצים בדיעבד שזו הייתה גבורתו והנה ה´ מתחיל את הקשר מחדש (בבית שני).
לעומתם ירמיהו ודניאל שחיו בזמן החורבן לא מתנחמים ביכולת האיפוק של ה´.
כעת אני רוצה להשוות לחורבן של ימינו. (כבר שמעתי דורשים ש-רון, ט-יטוס, נ-בוכאדנצר שהם שלושת המחריבים...)
לכאורה היה לנו, הכיפות הסרוגות, ציור מובן ומובנה על המציאות. הכרזנו שנפתח עידן הבית השלישי, הגאולה יצאה לדרך וממילא היא תבוא ויהי מה.
דומה הדבר לאישה שבחיר לבה רומז לה כי יינשא לה (לאחר שריחק אותה זמן רב) וכבר מתנהגת היא כאשתו לכל דבר ושוכחת כי בזוגיות צריך להשקיע.
כך אני מרגיש בציונות הדתית, נקטנו בעיקר גישה פרשנית למציאות וניסינו לפרש כל דבר שקורה במציאות כתהליך בדרך לגאולה. יתר על כן, גם כאשר סתרה המציאות על פנינו ניסינו לאנוס אותה בכוח לתיאוריות שלנו.
ובכך איבדנו את כל החן שלנו!
ניסינו להיות "הגבר" במשפחה- כזה המכתיב לקב"ה מה לעשות, במקום להתפלל.
הקמנו יישובים, זה נפלא, אך במקום שהמודעות תהיה שהדברים נעשים מתוך פניה אל ה´- הם נעשו כאילו כקביעת עובדה.
היה עלינו לומר שאנו בונים את ארצנו מתוך אהבת ה´ ולהתפלל שמעשינו יוכיחו כמה קשורים אנו אליו- ואלי מתוך כך היינו מושכים חן ממרום. תחת זאת פעלנו רק מתוך אמיתות, התיימרנו להכריח את ה´ להיכנס לתוך בית המעוצב על פי טעמינו.
אני לא מתיימר להסביר לשם מה בא החורבן הנורא בגוש קטיף, אינני בעל רוח הקודש.
אמנם בדיעבד נראה שהתועלת המרכזית שצמחה מהעניין היא בכך שהשתחררנו מהנינוחות הטבעית של "ראשית צמיחת גאולתנו". הגאולה לא תהיה צמח בגן עדן העולה מאיליו- כבר קרה בעבר כמה פעמים שה´ בחר לגאול וישראל "אכלוה פגה" (כלומר קודם זמנה). אנחנו מבינים כעת שצריך לשוב ולהתבונן ברצון ה´, לשוב ולעורר חסדי שמים. לפנות לה´ מתוך תקווה שנענה בלא להכתיב לו מה תהיה התשובה. דווקא מתוך חוסר היציבות, מתוך זה ששיחרנו את ה´ כביכול מהכבלים של דמיונות הגאולה האנושיים- נוכל להיפתח לרצון ה´ באמת.
אל תקחו שום דבר כמובן מאיליו יותר, כמו שהעזתם לשאול עד עכשיו- שאלו הלאה.
כמובן כמובן מתוך אהבת ה´ ורצון כנה להתקשר אליו
(כדאי לעיין גם בקישור הבא: https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=70940)
אליהו
חברים מקשיבים
ניתן ליצור קשר
eyfy@walla.com
או דרך האתר
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם