הגיל, תוקע אותי

שאלה

שלום לרב.

כעקרון אני בן 14.

אבל אני ממש לא מרגיש בן 14.

אני מפותח מאוד פיזית ומנטלית, החברים שלי בני 18, 19, 20 ויותר.

הנושאים שאני מדבר עליהם איתם הם נושאים של זיווג ושידוך ודברים שלא אמורים קשורים אלי בגיל הזה.

חשוב לי לציין שמבחינה דתית, אני דתי מאוד, ואני משתדל הרבה בהלכות צניעות ושמירת העיניים, למרות

שלפעמים היצר גובר עלי.

בעניין הגיל שלי, אני דווקא שמח על זה שאני מפותח ובוגר לגילי, אבל זה כל הזמן תוקע אותי.

אני אסביר: אני רואה פתאום שהחברים שלי משתדכים ומתחתנים, ואפילו מדברים איתי על זה ומתייעצים איתי,

כולם מקימים בתים ויש להם נשים ובקרוב ילדים, אבל אני.. עדיין בן 14. זה מקשה עליי כי מצד אחד, כמו

שציינתי, אני משתדל מאוד בעניין צניעות ושמירת העיניים, אבל מצד שני, אני מקנא בחברים שלי מאוד.

הדבר היחיד שתוקע אותי פה הוא הגיל, כי אם הייתי במצבי עכשיו רק עם כמה שנים יותר, הייתי יכול להתחתן

ולהקים בית בלי בעיה.

הרבה אנשים אומרים לי דברים כמו, "עזוב, אתה רק בן 14, תתחיל לחשוב על הבגרות בתנ"ך", ולא באמת

מתייחסים אליי כאל מישהו בוגר, ולא מתייחסים אליי ברצינות כי אני "בן 14". אבל זה לא כך, אני וצה להתחבר

לבנות שמסביבי, ויש המון כאלה, אבל אני לא יכול, כי מבחינה הלכתית אסור לי, ואני לא מוכן לוותר על ההלכה

בשביל הכמיהות שלי. ובכל זאת, קשה לי לא להתחבר עם בנות,.אני מצליח בזה, אבל קשה לי.

שאלתי פעם רב אם מותר לי לההתחבר עם מישהי יראת שמיים, והוא ענה לי בפרוש שלא, ונתן לי כמה מקורות

לבדוק בהם.

זה תוקע אותי, אבל אני לא רוצה שהדת שלי תהרס.

איך אני יכול לשלב בין הרצונות שלי להיות כמו האנשים "בגילי" לבין ההלכה?

*חשוב לי לציין שהעניין עם ההתבגרות שלי הוא מאז שהייתי קטן מאוד:

בגיל שלוש הייתי חושב כמו בן 6, בגיל 7 כמו בן 14, ובגיל 14, כמו בגיל 21.

יכול להיות שהרב יענה לי משהו בסגנון "להתרכז בלימודים", לכן אני מקדים ואומר, הלימודים הם לא הבעיה שלי. לגמרי! קפצתי כיתה ויש לי ידע רחב בנושאים של כיתות גבוהות ממני (אני עכשיו עולה ל-י' אבל אני יודע הרבה חומר של כיתות יא', יב'), לכן זה לא ממש הנושא שלחוץ לי כרגע.

אשמח לקבל תשובה כמה שיותר מהר, כי העניין די דחוף לי.

תודה רבה.

תשובה