שאלה
שלום לכבוד הרב.
השאלה שלי די פשוטה בעצם. אבל גם קצת מסובכת.
האם נכון להגדיר אדם כ- "דתי" או לא דתי?
הרי אי אפשר למדוד כמה מצוות אדם עושה או לא עושה, ועד היכן מגיעה האמונה שלו? הלא רק הקב"ה יודע דברים שכאלה!
אולי הסממן של כיפה הוא הקובע את מידת קיום המצוות שלו?
האם לא נכון יותר (או נכון באופן מוחלט) לסווג אדם ע"פ יהדותו (יהודי / גוי) - כלומר ע"פ מידת ח-י-ו-ב-ו למצוות?
בתודה רבה מראש וחג שמח. אייל.
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
בהלכה לא קיימים המושגים דתי,חילוני, מסורתי, חרדי, חבקקוקי חרדלי דתלשים תזבשים ועוד ועוד.
אנא עיין נא בתשובתי "אני חילונית אבל לא אפיקורסית" ב:
[https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=28913
"מיהו דתי" ב:https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=46729
מבחינת היהדות הדרישות לעבודת השם מופיעות בתהלים פרק טו
(א) מִזְמוֹר לְדָוִד יְדֹוָד מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ:
(ב) הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ:
(ג) לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ:
(ד) נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי יְדֹוָד יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר:
(ה) כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם:"
התרגום ההלכתי הוא מה שמופיע בשו"ע ובהגהת הרמ"א.
כלומר השאיפה לחיות חיי מוסר והשאיפה לשלום והשאיפה לעשיית מעשים טובים וישרים הם הבסיס שבא לידי ביטוי בהלכה :מה עשים בכדי להגיע לזה? כיצד עושין? מה הם ההגדרות של המוסר ? מה מותר ומה אסור? מה טמא ומה טהור?
ההלכה היהודית בנויה על בסיס מוצק של עשרת הדברות שהן התימצות של הדרישות ה"דתיות" כגון כיבוד אב ואם ושמירת שבת וכדומה.
בברכה,
עוזיאל.