שאלה
כתוב בשולחן ערוך, סעיף יז: שכבת זרע היא כח הגוף ומאור עינים. וכשתצא ביותר הגוף כלה וחייו אובדים. וכל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו, וכחו תשש ועיניו כהות וריח רע נודף מפיו ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרים, ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה, ושיניו נושרות, והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו. אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת משאר חלאים והאלף מרוב תשמיש. לפיכך צריך האדם ליזהר.
שאלתי, מה מוגדר 'שטוף בבעילה', (נראה לי שפשוט שכיוון שזה עניין של כח הגוף, יש הגדרה שונה לאדם בגיל 20 לבין גיל 40 שאז הגוף אולי יותר 'מותש'.) ואבקש מקור לזה בבקשה.
תשובה
שלום
כפשוטו, מעבר לצורך המיני הרגיל המשתנה בכל גיל. המקור לדברי השו"ע הוא הרמב"ם פ"ד הלכות דעות, ושם הרחיב- "אמרו חכמי הרופאים, אחד מאלף מת בשאר חולאים; והאלף, מרוב התשמיש. לפיכך צריך אדם להיזהר בדבר זה, אם רצה להיות בטובה. ולא יבעול אלא כשימצא גופו בריא וחזק ביותר, והוא מתקשה הרבה שלא לדעתו, ומסיח עצמו לדבר אחר, ולמרות זאת הקישוי כשהיה; וימצא כובד ממותניו ולמטה...ובשרו חם. זה צריך לבעול, ורפואה לו שיבעול"
כל טוב