הבטה בפני אדם בעת השיחה איתו - דרך ארץ

שואל יקר שלום וברכה. נושא המבט הוא נושא ארוך ומורכב ואנסה לגעת בו מעט.
לכאורה העיניים הם 'בסך הכל' "מצלמה" המעבירה לנו נתונים על המציאות סביבנו. גם על פי חכמת הרפואה, העין היא מכשיר אופטי, או במילים אחרות משקפת, המשקפת את המציאות הפיסית סביבנו ועוזרת לנו להינות להתפעל ולא להתקל במכשולים.
[במבט שטחי אכן זהו תפקידן של העיניים.]

ברובד עמוק הרבה יותר – העין הינה הראי המשקף את פנימיות האדם. העין איננה רק אמצעי עזר, אלא איבר הבעתי ממדרגה ראשונה, מעיין הנובע.
העין היא זו שיכולה להביע רגשות של שמחה, עצב, חרדה, דיכאון, התלהבות, רצון, תמיהה ועוד.
אם כן, ההבדל בין העיניים לבין הידיים הוא, הידיים - מביעות את רצונו של האדם. העיניים - מביעות את הלך נפשו ואת הפנימיות של האדם העומד מולנו.

כל מה שנקלט על ידי עיניי האדם בכל מהלך חייו משפיעים ומזינים את המעיין (עין) של האדם – ומשפיע על אישיותו ודרכו של האדם.
ממילא מובן מדוע כשמסתכלים בפניו של אדם צדיק זה נוסך רוגע ושלווה לעומת ההסתכלות ברשע שזה מזין את המעיין (העין) של האדם במים 'לא בריאים ולא טהורים', וגורם לתחושות לא טובות (לדוג' חוסר נוחות).

ולכן אנחנו מוצאים ב"רפואה מהמזרח" וב-"אומנויות הלחימה מהמזרח", שאבן היסוד שלהם היא קריאת האדם דרך ההסתכלות בעומק עיניו (מבט חודר).

[אם כן מה הבעיה בלהישיר מבט] כשמדובר בכלי כל כך טוב?

אנחנו יודעים שכשאנחנו מסתכלים הסתכלות מעמיקה – אנשים מפרשים זאת כחדירה לרשות הפרט, כפלישה לעומק הזולת. פעולה זו הינה פעולה טבעית בתקשורת הבין אישית.

ומכאן יש להבין שישנם כמה סוגי אנשים (טיפוסים):
[המישיר מבט]
* הטיפוס הגס רוח – הוא המישיר מבט בכל הזדמנות, מישיר מבט ומרשה לעצמו לפלוש לרשות היחיד. יש שיקראו לטיפוס הזה חצוף, חסר בושה ועוד שמות שונים ומשונים.
* יש טיפוס תם – הוא איננו מתכוון לרע, אינו מודע לחדירה ל'רשות הפרט', מסתכל ומביט בכל דבר שנפגש בו. (אנחנו מכירים את זה אצל ילדים קטנים המביטים וחוקרים בתמימות – אבל ראה זה פלא כשמביטים בהם הם מסיטים את העיניים – גם להם יש הרגשה של חוסר נוחות בהתבוננות מעמיקה)
* ויש טיפוס העובד על עצמו ומידותיו – והישרת המבט אצלו פירושה: שלמות וכנות, אדם שאיננו מפחד כי הוא שלם עם עצמו ועם מעשיו. כמובן שגם להיישרת מבט במקרים מסוימים יש מקום זמן, צורך וחשיבות. (לדוג' מול רשעים ועוד עפ"י גדרי ההלכה)

[המשפיל מבט]
* ישנה סיבה שלילית – עקב מבוכה, העלבות, רגשי אשמה, חוסר יכולת להתמודד, בריחה מהמציאות ועוד. (כיום יש האוהבים לקרוא לזה 'חוסר ביטחון עצמי').
* [וישנה סיבה חיובית – אדם צנוע, רוחני המכבד את האחרים ואת עצמו. אדם המפתח את כושר ההתבוננות הפנימית שלו – ומתוך כך מפתח את מידת הענווה וההסתפקות במועט. אדם עם רגישות כלפי הזולת. יש בו דבקות בבורא, שהרי הוא יודע שהכוח הזה של ההתבוננות הוא כוח חיובי לעבודת הבורא ודביקות רק כשמשתמשים בו במקום וזמן הנכון.]

התכוונתי לכתוב מעט – אך כתבתי הרבה והרבה מאוד, ואני חש שיש עוד הרבה מה לכתוב ולהבהיר אך קצרה היריעה.

[לסיכום]
אני הקטן חושב שרבינו הרמב"ן שכתב באגרתו באגרתו ' ואל תבט בפני אדם בדברך עמו' הן דברים ברורים לאור כל האמור לעיל, והן (כמו שכותב רבינו הרמב"ן) נדבך נוסף באישיותו של האדם, בדרך לענווה, יראה, מידות, אהבת ה', עבודת ה' ויראת ה'.

בהצלחה וכל טוב ומקווה שעניתי במעט,
שלמה,
shlomo@makshivim.org.il