הבחירה החופשית

שלום רב.

ר´ חיים בספרו ´נפש החיים´, מסביר לנו, שמאחר שהקב"ה הוא מקור הטוב, ממילא אין שום מצב שבעולם שאיזה שהוא דבר רע הולך לצאת ממנו בכל צורה שהיא.

"....המחיה בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" אלה לא סתם מילים שחז"ל תיקנו לנו בתפילה, אלא אנחנו באמת מאמינים שהוא מקיים אותנו ו´כל הנשמה תהלל יה´ כמו שאומר המדרש על כל נשימה ונשימה אנחנו צריכים להבין ולדעת שהוא מחייה אותנו ממש כמו חולה שמחובר לאינפוזיה ומונשם כל שניה ושניה.

למה בכלל כתבתי את זה?

כדי להראות לך שכבר לפני הכול ולפני שנתייחס בכלל לעצם השאלה נקודת המוצא צריכה להיות שאף אחד כאן לא בא "לדפוק" אותנו, ולעשות לנו משהו רע או איך שלא תסתכלי על זה. ולעצם העניין:

אם את זוכרת, בספר בראשית, מסופר על אברהם אבינו שהקב"ה אמר לו שישמע בקול שרה וייגרש את ישמעאל, ואז אחרי שהגר הלכה עם ישמעאל למדבר, אמרו המלאכים לפני הקב"ה:

ריבונו של עולם, הרי הוא עתיד לענות את הבנים שלך, (ואנחנו יודעים היום בדיוק לצערינו למה הם התכוונו...) ואף על פי כן, כתוב:"באשר הוא שם..." כלומר, מה שישמעאל עתיד לעשות זה מאוד יפה ונחמד, אבל לקב"ה איכפת מה שהוא עושה [עכשיו], ואם עכשיו הוא בסדר, אז עכשיו הקב"ה ישלח לו מלאך שיציל אותו, דבר שאנחנו דרך אגב משתמשים בו כל שנה בראש השנה וביו"כ בחשבון הנפש ובציפיה לסליחתו של הקב"ה.

הרי על מי אנחנו מנסים לעבוד? רק שנה שעברה הבטחנו הבטחות מפה ועד לסוף העולם ושוב פעם נפלנו, וככה גם לפני שנתיים ושלוש..

אלא מה? אנחנו מבקשים מהקב"ה שגם אם רק בעשרת ימי תשובה אנחנו כביכול ´משחקים´ אותה, עדיין בגלל שעכשיו אנחנו משתדלים לעשות ככל יכולתנו, שיסתכל עלינו על איך שאנחנו עכשיו וינסה לעצום קצת עין ממה שעשינו כל השנה וממה שמן הסתם עוד נעשה..

אז קודם כל את רואה שלגבי הקב"ה והשאלה של שכר ועונש כל הדברים של עבר הווה ועתיד לא תמיד מובנים לנו כפי המשמעות שאנחנו מכירים.

הרי באותה מידה יכולת לשאול, למה בכלל באת לעולם? ולמה הקב"ה הביא לעולם את היטלר, ויודעת מה? נראה לי שהיינו יכולים לוותר גם על ישו ועל עוד כמה אנשים ´נחמדים´ שייתכן והאנושות הייתה מסתדרת גם בלעדיהם.נו, אז בכל זאת בשביל מה כל הסיפור?

ישנם 2 עקרונות מאוד חשובים שאת צריכה להבין בכל מה שקשור לנושאים האלה, ושוב, ר´ חיים מתעכב על זה ומסביר את זה באריכות ב´נפש החיים´.

הראשון הוא שהקב"ה, בגלל שהוא רצה לעשות אותנו מהחומר הכי טוב שיכול להיות, עשה אותנו פשוט מהחומר שלו, (כמובן שאנחנו מדברים על דרך משל כי ´אין לו דמות הגוף ואינו גוף´. וכמו שאומר הרמב"ם שאנחנו יכולים רק להשיג אותו במידות שלו אבל זה כבר נושא אחר) ומאחר שהוא עשה אותנו מהחומר שלו, זה אומר שהמהות שלנו מוכתבת ועובדת לפי דבר שנקרא:´נהמה דכיסופא´= לחם הושה. כלומר, הבושה לקבל דבר ממישהו אחר,כמו למשל התחושה שתחושי אם עכשיו חברה שלך, בלי שום סיבה תביא לך איזה צמיד יקר שעולה איזה ארבעים אלף דולר, ותגיד לך: ´קחי..תהני´ .אז חוץ מזה שתגידי לה ותתכווני לכל מילה: ´מה קרה לך משוגעת אחת? תראי כמה כסף זה עולה..´ גם תחושי די לא בנוח, למה? כי ככה הוא עשה אותנו, אנחנו אוהבים לתת, אבל יש לנו בעיה לקבל דברים ככה סתם.
ולכן נתן הבורא לנשמות אפשרות לעבודה, בתורה מצוות וגמילות חסדים, [שבשכרה] יקבלו את העונג המובטח. ולא כטובה מהקב"ה- אלא תמורת עבודה ממש. כלומר השכר מהקב"ה הוא איננו שכר חינם.

עכשיו, להעניש אותך לפני שבכלל עשית משהו זה קצת תמוה כי אז ממש לא מובן איפה החלק שלך בכל הסיפור כאן, הרי בעולם הבא לא נשאר לנו הרבה לעשות, כאן, לעומת זאת כאן, בעולם העשייה, יש לנו כמה דברים להשלים לכן מובן גם למה כל כך חשוב שתעברי בעצמך את התהליך הזה של, ´ניסיון, חטא, עונש ותשובה´, ושוב, למה לא לחסוך את זה, ופשוט להחליק, או למנוע ממך לחטוא בכלל?

אז כמו שאמרנו

א. אם הקב"ה ימנע ממך לחטוא, איפה בכלל התפקיד שלך בעולם?

ב.אין עניין להגיש לך הכול על מגש של כסף מהסיבה הפשוטה שאת עשוייה מהחומר הכי טוב שיש, מהחומר של הקב"ה וכמו שהוא לא אוהב לקבל סתם ככה, ככה גם את, זה דרך אגב הסיבה שבראש השנה אנחנו עובדים כל כך חזק על הנושא הזה של ה´

"אימרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם"- הרי על זה אמר הרמב"ם:

´אם צדקת ממה תתן לו´, כלומר מצד האמת הקב"ה לא צריך את המצוות והעבירות שלנו, אנחנו לא עושים לו טובה, והוא יוכל להסתדר גם בלעדי זה, אז למה אנחנו עושים את זה?

גם כדי שאנחנו בעצמנו לא נהפוך למושחתים, ולכאלה שמקבלים משהו מבלי להחזיר, כלומר זאת עבודה גם בשבילנו. וגם כי רק ככה אנחנו נוכל ל´החזיר´ לו כיביכול בחזרה, כמו שחוץ מאשר לומר להורים שלנו, ´תודה רבה´ על כל מה שהם עשו לנו, אין לנו כל כך הרבה אפשרויות להחזיר להם.

והעיקרון השני...את צריכה להפריד בין המושגים שלנו, של איך אנחנו תופסים וחווים את העולם הזה, לבין המושגים שלו, של הקב"ה שאין לו דמות הגוף ואינו גוף כמו שאומר הרמב"ם.

אצלך קיים המושג זמן ואת גם תופסת אותו בצורה של עבר הווה ועתיד, אצלו זה לא מתחיל בכלל מכיוון שהוא ברא את הזמן, ממילא אין אצלו את החלוקה הזו,זה לא שהוא בא למשרד הממוזג שלו, ורואה שבעוד כך וכך שנים, את הולכת לחטוא בשמירת הלשון ומה שזה לא יהיה, ואז הוא לוקח מרקר אדום ומסמן לעצמו לא לשכוח לתת לך את העונש הראוי.

לכן הבחירה החופשית באה, כדי לתת לך את האפשרות להוציא בעצמך את הכוחות שלך לפועל ובאמצעות זה, לעמוד בניסיונות שנועדו לטובתך, וככה באמצעות ה´נהמא דכיסופא´ להודות לקב"ה וממילא לחוש ע"י זה יותר מחוברת אליו ויותר קרובה, וממילא תחושי יותר הנאה רוחנית ואושר ואז שוב את חשה צורך להודות לו וחוזר חלילה, אם תרצי אני אגיד לך איפה בדיוק הרב דסלר מתייחס לנושא בצורה יותר מעמיקה.

בקשר לחלק השני של השאלה שלך, אנחנו אומרים באהבה רבה בשחרית: ´לאהבה וליראה את שמך´, קודם כל לאהבה וארח כך ליראה...ישנם 2 בחינות בעבודת ה´, אחת גבוהה מחברתה.

בחינה ראשונה של אהבה, כלומר את לא רוצה לחטוא לא כי את פוחדת מהעונש שתקבלי, אלא בגלל שהלב שלך פשוט לא נותן לך..

הרי, הוא עשה לי כל כך הרבה, הקב"ה, ורק אני יודעת, שאם הוא ממש היה הולך איתי לפי מדת הדין אז..´מי יצדק לפניך´,

זאת בחינה מאוד גבוהה שאליה אנחנו שואפים להגיע.

בחינה יותר נמוכה נקראת היא ´יראת העונש´, את לא עושה עבירות בגלל שאת פשוט מפחדת, להגיד שאת אוהבת את הקב"ה זה מאוד יפה אבל יותר קשה לנו לקיים את ה´והשבות אל לבבך´, ובהרבה מקרים אנחנו פשוט לא עושים חטאים בגלל שאנחנו די פוחדים.

ועדיין הלוואי שנקבל ונחייה לפי היראה הראשונה, יראת העונש, ותראי איזה חסד הקב"ה עושה איתנו, שלמרות זאת, עדיין,כמה ילדותי ומעליב שזה נשמע, מבחינתו הלוואי ´אותי עזבו ואת תורתי שמרו´, כלומר, גם אם לא נאהב אותו באמת כמו שהיינו אמורים ונקיים את הדברים כמו ילד קטן שפוחד מהסטירה של אבא שלו, עדיין מבחינותו זה יהיה מקובל.

יכול להיות שלא הבנתי כל כך טוב את הדקויות בשאלה שלך, אז אם עדיין משהו מוגדר לא הובן לך, תכתבי ואני אשמח להתייחס יותר ספיציפית, כי מה לעשות אבל יש נושאים שכמה שאתה לא מתעמק בהם עדיין יישארו דברים לא כל כך מובנים.

מקווה שעזרתי..

אבינועם..