האמונה של ה' בנו - מדרשים סותרים?

שלום לך!
האמון של הקב"ה באדם ובעולם הוא דבר חשוב, והשאלה שלך מעידה על כך שהחשיבות של היחס בין האדם לקב"ה נוכח בחייך.

הבאת שני מקורות שמציגים, לפי הרגשתך, אמירות סותרות. נראה את המקורות ונבין את המסר שלהם.
המקור הראשון שהבאת הוא "מודה אני", בו מודה האדם על הנשמה שהקב"ה החזיר אל קרבו לאחר הלילה, ומכיר בכך ש"רבה אמונתך", כלומר החזרת הנשמה מביעה אמון באדם.

המקור השני אינו מוכר כל כך, ולכן נביא אותו (ילקוט מעם לועז, דברים חלק ב´ – עקב):
ואמרו חכמים: כל שעברו עליו ארבעים יום בלי ייסורים [נחשב כאילו קיבל שכר של העולם הבא בעולם הזה].
וכן [אין אדם בעולם הזה בלי ייסורים], שכל צער שסובל האדם נחשב לו כייסורים; ואפילו אם בִּגְדוֹ אינו מתאים לגופו, שצר על גופו - נחשב הדבר ייסורים, וכן [כל צער קל כמו זה נחשב כייסורים] ומנכים לו מעוונותיו, כדי שיירש העולם הבא.
עלינו לשים לב לכך שחכמים לא אמרו שהקב"ה התייאש מהאדם או כל דבר חריף שכזה; אלא שמי שעוברים עליו 40 יום בלי ייסורים מתחיל לקבל את השכר שנועד לו לעולם הבא – בעולם הזה. כלומר, אם אדם מרגיש שהכל מושלם ואין בכלל ייסורים (והרי העולם הזה לא מושלם), סימן שלפי הבנתו הקב"ה נותן לו שכר. כאשר מקבלים שכר בעולם הזה, הוא בא על חשבון השכר שנועד העולם הבא, וכך נוצרת מציאות שבה בגלל שהאדם אינו מרגיש ייסורים הוא מקבל עכשיו את מה שאמור היה להינתן לו בעתיד.
בכל מקרה קבלת [חלק] מהשכר בעולם הזה אינו הבעת ייאוש מהאדם. זה שהאדם מקבל שכר בעולם הזה לא אומר שלא יישאר לו עוד שכר לעולם הבא...

אבל חשוב שנמשיך להמשך המקור שהבאת. שם כתוב שהאמת היא שכל דבר פצפון שלא מסתדר לנו – נחשב כייסורים ("אין אדם בעולם הזה בלי ייסורים"). זאת אומרת שאנחנו מקבלים כל הזמן ייסורים, והשאלה היא האם אנו שמים לב לכך.
האמירה הזאת חשובה כי אם האדם מתייסר בפועל כל הזמן (ייסורים במובן שאנחנו מדברים עליו – של דברים קטנים מאוד), אבל הוא לא מרגיש שהוא מתייסר, אז זו בעיה. מי שלא מרגיש את הבעיות הקטנות שיש במציאות לא מחובר לעצמו ולמה שקורה לו! האדם צריך להיות מחובר לעצמו, לסביבתו ולמה שמתרחש בעולם, והעובדה שהוא מרגיש שהכל מושלם (והוא לא!) מעידה על בעיה בתפיסה וברגישות של האדם הזה.
האדם שלא מרגיש את כל הפרעות הקטנות שקוראים להן "ייסורים" מתנהג בצורה לא טובה. מה שחשוב הוא שאנחנו מדברים על האדם, והכל תלוי בו! רק בגלל שהוא לא בסדר מורידים לו חלק מהזכויות! בגלל שהדברים תלויים באדם, הוא עוד יכול להשתפר ולהיות רגיש יותר. כלומר, האדם יכול לתקן ולהשתפר, ומלבד הרצון וההרגלים שלו - שום דבר לא מונע ממנו לעשות את זה. זאת אומרת שהקב"ה לא התייאש מהאדם, ורק ההתנהגות של האדם גורמת לכך שמורידים (מנכים) לו מהשכר.

נסכם ונאמר שהקב"ה לא התייאש מהאדם שמקבל חלק משכרו בעולם הזה, ולכן שני המקורות אינם סותרים זה את זה. בנוסף לזה ראינו כי המקור השני מכיל מסר שהאדם תלוי במעשים שלו ובדרך שהוא מתייחס למציאות; הקב"ה מאמין באדם ונותן לו בחירה, והאדם הוא זה שקובע את גורלו.

בכל מקרה כדאי תמיד לזכור - הקב"ה מאמין בך:)

מקווה שהדברים הובהרו
חננאל

Hananel8@gmail.com