שאלה
שלום רב
יש לי שאלה לגבי מושגים האמונה והאלוקות לפי הרב קוק.
במשך רוב חיי (בן 32) ניסיתי להתעמק ולהבין עד כמה שניתן בעומק מושג האלוקות. במשך שנים למדתי לעומקי החסידות (חסידות חב"ד בעיקר) וחייתי חיים של אמונה באמת תוך הבנה שכל המציאות הנה דבר ה' ותו לא, כאשר הקב"ה מהווה בכל רגע את המציאות וממילא משגיח, וכל המציאות כלולה בו.
זו הבנה בריאה וטובה שנותנת בטחון ורגש חם כלפי הבורא.
ואז התחלתי לקרוא על האמונה לפי הרב קוק. לפיו האלוקים זה לא "הוא", והוא גם לא "שם" אלא זה פשוט נקודת הקיום ושורש המציאות, וכמובן הרבה יותר מזה. למעשה לא ניתן כלל להתייחס לאלוקים כ"יישות" כלשהי שמשגיחה, אלא כל ההשגחה היא "ממילא", כמשהו שנובע מכך ששורש המציאות נעוצה בו. לפי הרב קוק אנחנו צריכים גם לקבע בנו את ה"רגש החם" כלפי הבורא ולהתייחס אליו באמת כ"מישהו טוב שדואג לי".
ואני שואל איך אפשר?! מאז שהתחלתי לקרוא את הרב קוק כל הרגש החם רק יורד פלאים. מצד אחד "האמת" היא שהאלוקות זה שורש המציאות, ו"שלמות אינסוף", ומצד שני אתה צריך לפתח רגש כאילו שהקב"ה הוא משהו שהוא לא באמת??
כיום נראה לי שכל החסידים עם הכינויים "אבא" וזה ש"הקב"ה אוהב אותך" אלא דמיונות ותו לא. הקב"ה מרומם מעבר לכל זה וזה מופלג מאוד לייחס לו את רגשות ה"אהבה" כלפי הברואים.
מכן ממילא שאין "ביטחון בה'" כיוון ש"שורש המציאות" לא באמת דואג לי, ממש כמו שמולקולות של החומר (הסיבה) לא באמת אכפת מהחומר (התוצאה).
אשמח מאוד לקבל נקודה למחשבה כאן.
תודה רבה!
תשובה
שלום
עצמות ד' אינה מושגת לנו. אך הוא ברא רצון, ורצונו נגלה אלינו ומושרש בכלל ישראל.
לכן אנו יודעים שעצמותו קיימת אך לא מבינים אותה אלא רק יודעים אותה ביומה. ומאידך אנו כן מבינים ומזדהים עם הרצון הנגלה אלינו.
תובנה זו אינה של הרב זצ"ל בלבד אלא של כל גדולי הסוד והראשונים מאז ומתמיד.
כמובן הוא ורצונו חד הם, והוא ועולמו חד הם, אלא שהמושג אחד אין כוונתו בתוכן שווה אלא בעצם היות הכל כלול באין סוף האלוקי ונובע ממנו.
אל תלמד את כתבי הרב לבדך, אלא בישיבה מבית מדרשו ועם חברותא מנוסה בכך.
כל טוב