האמונה בביאת המשיח - היום? מחר? עד מתי?!

שואל יקר שלום רב, יישר כח על השאלה החשובה והמהותית ביסור האמונה.

כל יהודי מבקש בכל תפילה ותפילה מימות החול - שלוש פעמים ביום: את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח… כי לישועתך קיוינו כל היום. ובכל ימי השנה כולה, גם בשבתות וימים טובים מבקשים בכל תפילה ותפילה: ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים.
וכן, בברכה הראשונה של עמידה אנו אומרים: ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה.

ולמעשה, כפי שמציין רבי נחמן מברסלב: כל התפילות שבנ"י מתפללים - באים למשיח (ליקוטי מוהר"ן א, ל, ז)

וכן כתוב במדרש: כל תפילתן של ישראל אינו אלא על בית המקדש.

[חובת הציפייה לישועה – עיקר גדול בתורה]
ספר המצוות הקטן מונה את המצווה של הציפייה לישועה כמצוה הראשונה בתרי"ג מצוות.

"אנכי ה´ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" - כשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני הוצאתי אתכם, כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ה´ אלוקיכם ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיעכם, וכן יושיענו ברחמיו שנית (ספר מצוות קטן מצוה א´).
והקב"ה פונה לכל אחד ואחד מאתנו בלשון יחיד, שנאמין בו ונצפה לישועה.

ובסוף התפילה בי"ג עיקרים לרמב"ם אנו אומרים: אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח ואע"פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא

ומסביר החפץ חיים: עיקר כל העיקרים היא - האמונה בביאת המשיח שאז יהיה ה´ למלך על כל הארץ, והכל יכירו מלכותו, ואע"פ שהתמהמה, אנו מחויבים לחכות ולצפות ולבקש "מתי תמלוך בציון".

[משל] למה הדבר דומה לבן יחיד שגלה מעל שולחן אביו שנים רבות, ומכיוון ששלמו ימי גלותו הודיע לאביו כי יבוא במסע ביום ידוע. מאליו מובן, כי הוריו לא ילכו ביום ההוא לישון, אלא ימהרו אל הרכבת לקבל פניו, ואם קרה שלא בא במסע הזה, ישבו ויחכו עד המסע השני והשלישי, ולא יתנו שינה לעיניהם. כי הלוא מצפים הם לבנם יחידם (חפץ חיים על התורה, פרשת נח).

אנו בנו יחידו ובנו בכורו של הקב"ה, והוא האב היחידי שלנו, והגעגועים הם הדדיים

וכן משל לחולה מסוכן היודע כי רופא אמור לבקרו כל רגע ולהמציא תרופה למחלתו, ועומד וממתין לביאתו, כל נקישה בדלת גורמת לו להתרגשות ושמחה שהנה הרופא בא, וכל שעת איחור אינה ממעטת מצפיתו, אלא אדרבא צפיתו הולכת וגוברת, באומרו הנה בודאי עתה יבוא וימצא לו מזור. כמו כן חייבת להיות צורת הצפיה לגאולה, שנבין ונדע, כי היא לבדה גאולתנו ופדות נפשינו, ועל כן אליה כל שאיפתנו תשוקתנו ומאויינו

יוצא מכך שהצפיה לביאת המשיח אין פירושה לעמוד בחוסר מעש ולחכות שהמשיח יבוא ויפתור לנו את כל הבעיות. אלא "אחכה לו בכל יום שיבוא" - משמעות הדבר להיות מוכנים לבואו. כמו שאומר הפסוק "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר", לעמוד נקיים מעוונות ומלאים במצוות ולהיות מוכנים נפשית להופעת הגואל, כי בבואו אור חדש על ציון יופיע, וצריך להרחיב את כוחות הנפש והגוף, להפתח לקבלת שפע גדול, להכין כלים גדולים לקבלת האור.

יסוד אמונה זה לחכות לגואל בכל יום שיבוא, אינו קל, זה דורש מאתנו לעמוד במתח רוחני עליון, בצפיה דרוכה ומוכנות נפשית להתרחשויות גדולות בכל יום. זה איננו פשוט. זה כעין המצב של מועמד מוצע לבחירה לאיזה תפקיד בכיר הנמצא סמוך ליום הבחירות שנמצא במתח עצום, האם יבחר ויעלה מעלה מעלה, או לא יבחר ויאבד את כל אשר השקיע בקבלת התפקיד. או כאדם המשתתף בהגרלה ושרוי במתח לפני ההגרלה בה יש לו סיכוי מסוים לזכות בפרס גדול העשוי לשנות את אורח חייו. במתח כזה אי-אפשר להמצא זמן רב.

וכאן אנו נדרשים לשמור על מוכנות גבוהה וצפיה מתמדת לבוא הגאולה, דבר שישנה את כל החיים מקצה אל הקצה, על כל פנים לפי דעת רוב החכמים. אם אנו נדרשים לכך, כנראה שריבונו של עולם נתן לנו כוחות נפש גדולים להתמודד עם דרישה שכזו:

מצד אחד להיות מוכנים להופעת הגאולה - והיא הרי יכולה להיות בפתע פתאום, כמו שאומר הפסוק "הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא, אמר ד´ צבקות" (מלאכי ג´), וכך גם היתה גאולת מצרים וכך גם היה נס פורים.

ואולם מצד שני צריכים גם להיות מוכנים שמא הגאולה חס וחלילה תתעכב ושהעיכוב לא יביא לייאוש ולמשבר ולהכיר שהכל אפשר, וכל מה שעושה רבש"ע, הכל לטובה, וגם אם נצטרך להמתין עוד איזה זמן בלתי ידוע, הכל לטובה. נמצא כי הצפיה לישועה דורשת מאתנו לפתח כוחות נפש גדולים, ודוחפת אותנו להתקדמות מתמדת מיום ליום. [ומי שמצפה לישועה ופועל שהיא תבוא בהשתתפותו בבנין הארץ והעם בחיזוק הרוח של העם בקרוב רחוקים, אדם כזה, עבודת ד´ שלו מתגדלת ומתעלה למדרגות עליונות, אשריו ואשרי חלקו.]

לכן הינך מסוגל ויכול להמתין ולקוות עוד ועוד - אשריך ואשרי חלקך ולואי ויהיה חלקי עמך.

ויהי רצון שנזכה ונחיה ונראה ונירש טובה וברכה לשני ימות המשיח ולחיי העולם-הבא.

חנוכה שמח,
שלמה,
shlomo@maakshivim.org.il