שאלה
שלום לכם חברים מקשיבים!
לאחרונה מעסיקה אותי שאלה שלא מצאתי לה תשובה...
האם אנחנו, כאנשים מאמינים שומרי מצוות, בעת קיום המצוות צריכים לחשוב שהם לשם שמיים, או לשם האנשים?
לדוגמה- נתינת צדקה (או כל מצווה של עזרה לזולת). מצוות צדקה היא מהתורה, וכמובן שהיא לשם שמיים, אבל אני יודעת על עצמי שכשאני נותנת אני בד"כ עושה את זה כדי לעזור לאנשים, ולא כי זה לשם שמיים..
מקווה שהסברתי טוב את שאלתי..
תודה רבה לכם, אתם עושים עבודה נפלאה!!
תשובה
שלום רב
יישר כח על השאלה היפה
התשובה לכך היא, שיש מצוות שהקב"ה ציוה אותנו שנעשה אותם ללא קשר לחיבור הרגשי שלנו. אנחנו מצווים ליטול לולב, אבל אין חיוב מיוחד שהלב שלנו יזדהה עם הלולב. לעומת זאת, יש מצוות שהקב"ה ציווה אותנו שגם הלב שלנו והאופי שלנו יקחו חלק במצווה. מי שמקיים מצות צדקה מתוך ניכור לעני ומתוך חוסר אכפתיות, רק לקיים מצוה, אז מצות הצדקה שלו מאד חסרה. חלק ממצות נתינת הצדקה, היא הרגשת הרחמים על העני, האכפתיות וכן הלאה.
לכן נסכם ונאמר, שבעת קיום מצוות שבין אדם לחבירו, צריך לחשוב שהם לשם האנשים, כי כך הקב"ה רצה, שנרגיש רחמים וחמלה כלפיהם. זה חשוב מאד לזכור שכך הקב"ה רצה, מפני שיש מקומות שאסור לתת צדקה (נגיד, סתם כך לתת צדקה לגוי עובד עבודה זרה) ולמרות הרחמים הרבים שאנו עלולים להרגיש, אנחנו צריכים להמנע ממתן הצדקה
מקווה שהבהרתי את הענינים. תגובות תתקבלנה בשמחה במייל שלי
טוביה
tsbias@Actcom.co.il