האם מותר לשלב אצבעות?

בס"ד

כל הדברים שמובאים בספרי הקבלה הם נכונים אבל לא כל אחד כל כך רגיש לקלקולים הללו. ולכן ראוי לאדם להרגיש את הענין הרוחני ביחד עם הביצוע המעשי.

אתן לך דוגמא מתחום ההלכה. יש בגמרא חכם אחד שמספר כי אביו היו מקפיד להפסיק בין אכילת בשר לאכילת חלב עשרים וארבע שעות!!
כל זאת בגלל הרגישות הגדולה שהיתה בו לתערובת בשר וחלב ולאיזה שהוא קשר בינהם. הוא הרגיש כל כך חזק את איסור התורה על תערובת שלהם ולכן הוא החמיר על עצמו להפריש בינהם עשרים וארבע שעות. הוא לא קבע כך הלכה לציבור כיון שזו הרגשה פנימית שלו.

צריך לדעת שלכל אחד שיש לו את ההרגשות הפנימיות שלו. וגם אם איננו מקובל, אם הן הרגשות אמיתיות וחזקות - אסור לו לותר עליהם, הוא צריך לקיימם כיון שבויתורן הוא מוותר על עצמו.

הגמרא מספרת שבנו של אותו חכם לא הלך בדרכו כיון שהוא לא היה במדרגה מספיק רצינית לחיות ברמת רגישות כזו. הבן הזה כל כך הצטער על כך וחיפש בעצמו את הדרך להגיע לאותה מדרגה של עדינות ורגישות.

חלק מחכמי הקבלה גם הם הרגישו כך בענין זה או בענינים אחרים ונהגו בהנחיות התורה ובהדרכותיה את העדינות היותר רגישה ונזהרו מכל פרור אבק ושמץ של ליכלוך. הם רצו לקיים את הכל בקדושה ובטהרה עילאית שלא יפגם הרגש והקשר האלהי בכלום.

סיבת הענין היא שהתורה נתנה לנו את הדרך לעלות למעלה. היא לימדה אותנו תרי"ג מצוות שאין לנו להוסיף עליהן כלל, אבל בכל מצווה ומצווה יש לנו אפשרות לקיים אותה באופן מעשי פשוט או במחשבה תחילה, או באופן יותר עמוק וחי. או בעוצמה אמיתית. "כל עצמותי תאמרנה". - "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך".

בימינו התקרבנו למצב שבו אנשים יותר רגישים בכל דבר וענין וגם בעניני המצוות הם רוצים להרגיש ולחיות את מה שהם מקימים. לכן בדורינו הדרכות הקבלה יותר ויותר הופכות לנחלת הכלל כפי שניבא הזוהר בחכמתו מראש לפני אלפי שנים.

פוסקי הקבלה שבכל דור היו רגישים מספיק לדעת איזה מההלכות אפשר להפוך בדורם לנחלת הכלל ואיזה רק ליחידים. איזה מהם יכולים להתחיל בקהילות חסידים ואיזה יחכו להתפתחות הדורות. [הבן איש חי] היה אחד הגדולים בתחום זה בדורינו, וספרו "בן איש חי" הוא מלאכת מחשבת הבנויה על הכלל שהבאתי לעיל.


כתבתי הקדמה כללית לשאלותיך, ומכאן לשאלותיך הפרטיות.

הידים שלנו הם חלק מתבנית צלם אלוקים שבנו. כל אחת מהידים היא תבנית כוח רוחני אלוקי. אנחנו שומעים כל יום בברכת כהנים את הפסוק "ושמו את שמי על בני ישראל" ומשמעותו ששם "י-ה-ו-ה" רשום על כל אחד מאברינו וגם על הידים. זו הסיבה שבגללה אנחנו מניחים יד על מישהו שמברכים אותו כי בכל יד יש את הברכה שלה.

יד ימין היא עוצמה של חסד ונתינה. ויד שמאל משמשת כעזר מקביל ליד ימין. כשיד ימין מבצעת פעולה יד שמאל עוזרת לה. כשיד ימין חותכת את הלחם ויד שמאל מחזיקה בו. וכד'

ההנחיה של המקובלים לא לשלב אצבעות נועדה באופן פשוט לכוון אותנו לשים לב לכוחות השונים של כל יד ויד, לתת את ליבנו לכוח הרוחני שיש לכל אחת מהן ולא להתיחס אליהם בסתמיות.

שילוב האצבעות הוא שילוב של שני הכוחות שנמצאים באדם "חסד" ו"דין" באופן לא מושכל.

יש לשלב בין ה"חסד" ו"דין" באופן מושכל, בחכמה. לדעת מתי כוחו של כל אחד מהם. ולדעת איך הם משלימים אחד את השני. העירבוביה בניהם היא כמו לערב בשר וחלב.

השילוב הנכון בין בשר וחלב הוא כמו שילוב אמא "בשר ודם" שמניקה את בנה בחלב. שילוב שנותן לכל אחד את משמעותו האמיתית שיש בה חיים ושמחה.

*****

הנחיות השינה בנויות על ההנחיות דלעיל בתוספת תחושה על רוחות העולם.
יכול אדם שלא לחוש מה משמעותו של צד מזרח ומהו צד מערב. אבל בתפילה ביום יום לכיון בית המקדש מכוונת את תחושותינו לדעת את מקום המקדש אף אם איננו רואים אותו מול עיננו ממש. רק יודעים שזה כיוונו.

מי שרגיש יותר ירגיש את כיון המקדש בלי מצפן. מי שרגיש יודע
איפה יש מקום עבודה זרה?
איפה מקום טומאה?
באיזה מקום יש גילוי עריות?
באיזה מקום [היה גילוי עריות בעבר?]

כל אדם יכול וצריך להרגיש את רוחות העולם. הנחיות מקום השינה נועדו לתאם בין מצב גופנו לבין מצב העולם. ליצור התאמה בין מצב האדם למצב העולם כמו בעת בריאתו - בריאותו. התאמה שתביא את האדם לקשר וקבלה והשפעה חיובית בינהם.

חזק וברוך!