שאלה
השלום לכבוד הרב! יש לי שאלה: לאחרונה התחזקתי בדת(ציצית,לימוד תורה בזמן הפנוי וכו' תפילין ושבת וכו' אני כבר המון שנים מקיים אבל יש לי "תופעה" שכל מה שאני קורא בשולחן ערוך זה הופך אצלי למטרה שיש לקיימה.אני בקשר עם בחורה שנינו רציניים (חושבים על הכיוון של חתונה,הכרנו דרך שידוך ובמקרה יצא שהמשפחה שלי מכירה את שלה).שנינו שומרים שבת ומשתדלים להתחזק אבל יוצא מצב שאני מלחיץ את חברתי לגבי העתיד (טהרת משפחה,כיסוי וכו")-יש לציין שאני עושה זאת רק בגלל השכל שאומר לי שזה הדבר הנכון,יחד עם זאת אני לא יודע אך אני ירגיש כאשר אני אראה את אשתי עם כיסוי ראש וכו'.אני רק יאמר שבשיחה שהייתה לי עם החברה היא הדגישה שמבחינתה היא לא תעמוד בדרכי היא תלך אתי יד ביד בדברים שקשורים לשנינו כגון טהרת המשפחה(שזה כולל את פרטי הדינים כמו שכתובים בשו"ע המקוצר של הרה"ג יצחק רצאבי)וכן ברמב"ם. השאלה שלי כיצד עלי לנהוג,ללחוץ ולהלחיץ? או שלתת לה (ולי) את הזמן ולאט לאט נתקדם בדרך התורה? מה לעשות כאשר ארצה שהיא תקיים מצווה כלשהי והיא תרצה קודם כל להרגיש שזה בה מעומק הלב שלה וזה ייקח זמן עד שתקיים אותה? יש לציין ששתי ההורים שלנו (שלי ושלה)הם מה שנקרא "מסורתיים" ואנחנו בעזרת השם בשאיפה להתחזקות ע"פ רוח ההלכה.(דרך-אגב דעתי לא תנוח אם תייעץ לי להכיר משהי אחרת ולא בטוח שאני אסכים כי אני אוהב אותה. ומי יודע אולי דווקא אני הוא זה שיוכל לחזק אותה ליותר תורה (והיא אותי)? אודה לך כבוד הרב על תשובתך זה ממש ממש חשוב לי!! יישר-כח חזק ואמץ!!
תשובה
בס"ד
שלום וברכה,
הדבר החשוב ביותר בנישואין הוא הקשר הרוחני הפנימי שהופך אתכם להיות "אחד". זהו מה שקוראים "אהבה". ומבין שורות מכתבך אני קורא שזה קיים.
מכיון שגם אתה וגם היא בתהליך התחזקות, הרשה לי להציע לכם להתקדם ביחד כל אחד לעצמו. היום אתה משיג אותה ומחר היא עשויה להשיג אותך.
אין טעם שתלחיצו אחד את השני כיון שזה יעכיר את חיי המשפחה שלכם.
לכן, טוב עשיתם שקבעתם לכם לשמור שבת וטהרת המשפחה. ואני בטוח שגם כשרות בפנים - שזה יסוד לבית יהודי.
בשאר הדברים אתם צריכים לקבוע עוד דבר אחד:
"לימוד תורה" - בשיעורים, בסמינרים, בהרצאות. לא לוותר על זה. לחפש את השיעור הטוב ולהצמד אליו בכל הכח.
אם זה מוסכם אז: "מזל טוב"!
בהצלחה!