שאלה
שלום לכבוד הרב!
לפני כמה פרשות, בפרשה תרומה נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". הרמב"ם במורה נבוכים (מאמר שלישי לב) רואה בציווי המשכן "מענה נסיבתי" בשביל עם ישראל שכן יצאו הרגע מארץ מצרים בירת האלילות ובשביל תהליך של תיקון הולך איתם הקב"ה עקב לצד אגודל בדרך לעבודת ה' השלמה, וכן כותב אברבנאל במקום שהמשכן הינו משום שחשבו שהקב"ה בשמים ממעל ואין הוא יודע וקשור למה שקורה בארץ לכן היה צורך בעבודת ה' מוחשית. ישנם עוד הרבה מפרשים ומדרשים שמתארים את המשכן כמענה דיעבדי לעמ"י. ושאלתי לאור דברי המפרשים האמנם? וכי באמת המשכן הוא מצב של בדיעבד? הרי כול יום אנו מתפללים "ובנה ירושלים" הרי כל מגמתנו ב-2000 שנות הגלות היא להגיע לשלמות הבית, לבניין המקדש. כול מדרשי ומאמרי חז"ל משבחים ומתארים את גודל כבוד ה' שבמקדש ואילו על ציווי המשכן (שכן הוא כמקדש) המפרשים וביניהם גדול הראשונים הרמב"ם מתאר הוא כמצב לא בריא, וכי כך אפשר לצפות לבניין בית המקדש, כך אפשר להתפלל עליו ולחכות כל יום ויום מה באמת כוונת הדברים?
תשובה
בסד
שלום רב
גם הרמבם מסביר בהלכות ממרים כי אין לנו לקבוע את "טעמי דקרא"
אולם התשובה לשאלתך היא ככל הנראה כי המצב שלנו היום הוא לכתחילה כי התורה ציוותה כך.מהסיבות שציין הרמבם אבל לאחר הציווי הוא לכתחילה לאורך כל שנות קיום העולם.
במלים אחרות גם אם הרמבם צודק ,עדין הציווי נשאר איתן ויציב.היות והוא חוק .
כמו שאמרו חכמים על כשלונו של שלמה המלך "אמר שלמה אני כן ארבה נשים והם לא יצלחו להטות את לבבי.."
.."אמר השם..יואבד שלמה ואלף כמוהו ולא תשתנה אות אחת מהתורה..!!"
כן כן יכולים אנו לנסות ולתת טעמים לתורה ולמצוותיה ,אולם נדע כי לא הם באמת הסיבה ,ואין הסיבות וההסברים משנים כלום מהציווי.!!
בברכה