שאלה
ערב טוב ושבוע טוב לכבוד הרב!
בשבת שמעתי שאלה מאד מענינת מפי חבר קצת יותר מבוגר (בכיתה י"א) תרציתי להפנות אותה אליך ולשמוע מהי תשובתך:
ידוע ומקובל ביהדות כי ה' הוא מושלם,אינו טועה,יודע הכל וכד' אך יש מס' פסוקים בתנ"ך שמעלים שאלות קשות לגבי שלמותו\אי טעייתו של ה':
1."וינחם ה' כי עשה את האדם"(בראשית,ו',ו')
2."וה' נחם כי המליך את שאול"(שמואל א' ט"ו,ל"ה)
3."נחם ה' על זאת לא תהיה אמר ה'" (עמוס ז',ג')
4."ויאמר ה' אמחה את האדם...כי נחמתי כי עשיתים"(בראשית,ו',ז')
5."כי נחמתי על הרעה אשר עשיתי לכם" (ירמיה,מ"ב,י')
6."וימחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו"(שמות,ל"ב,י"ד)
7."וינחם ה' אל הרעה"(ירמיה,כ"ו,ט"ז)
8."וינחם ה' על הרעה אשר דבר..." (יונה,ג',י')
אני חושב שהנקודה כבר הובנה:
בפסוקים בתנ"ך מופיע השורש נ.ח.ם. שמשמעותו התחרט, לגבי ה', והרי ה' הוא כל יכול!? הוא מושלם?! הוא יודע הכל?! הוא אף פעם לא טועה?! אז איך הוא מתחרט על מעשיו?!
שאלה זו מציקה לי מאד ואשמח אם תענה לי עליה במהרה
בתודה מראש
אביעד
תשובה
בס"ד
אמור לחברך כי שאלה זו נשאלה לפני אלפיים שנה ויותר על ידי כל מיני פילוסופים למינהם והם קיבלו את התשובה מחכמי ישראל.
ובמדרש רבה בראשית פרשה כז פסקה ד
"אפיקורס אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה.
אמר לו: אין אתם אומרים שהקב"ה רואה את הנולד?
אמר לו: הן!
והא כתיב "ויתעצב אל לבו"?
אמר לו: נולד לך בן זכר מימיך?
אמר לו: הן.
אמר לו: מה עשית?
אמר לו: שמחתי ושמחתי את הכל.
אמר לו: ולא היית יודע שסופו למות?
אמר לו: בשעת חדוותא חדוותא בשעת אבלה אבלה. - בשעת שמחה - שמחה. בשעת אבל - אבל.
אמר לו: כך מעשה לפני הקב"ה.
*******
התשובה הפשוטה שענו לאפיקורוס ההוא היתה שאלוקים מדבר בשפת בני אדם. עם מושגים המובנים לבני אדם.
ולמה אלוקים מדבר אלינו כך?
כדי שיהיה לנו איזה שהיא מציאות של קשר ביננו.
לכן בתורה מופיע מושגים אנושיים ביחס להקב"ה כמו "הנה יד ה'" וכד' אע"פ שהתורה מעידה על ה' "כי לא ראיתם כל תמונה".
ואם אין תמונה ולא גוף או דמות הגוף למה התורה מדברת על "הדום רגליו" ו"חרון אפו" ו"יאר ה' פניו" וכד'?
אלא שאדם נברא בצלם אלוקים. וצלם זה הוא המציאות האלוקים שאלוקים ברא על מנת שנוכל להתקשר ולהתחבר אל המדרגות האלוקיות הגבוהות ביותר.
נותנים לנו מציאות שאנו יכולים לתפוס. אנו מבינים ותופסים ואחר כך עולים שלב ומבינים יותר עמוק וכו' וכו'.
מכאן תבין את הגמרא הבאה במסכת יבמות (דף מט/ב)
מנשה המלך הרג את ישעיה הנביא.
כיצד? אמר רבא דן אותו בבית דין ומצאו "אשם" והרגו. ומה היה הדין?
אמר ליה משה רבך אמר "כי לא יראני האדם וחי" ואת אמרת "ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא"?
משה רבך אמר "מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו" ואת אמרת "דרשו ה' בהמצאו"?
משה רבך אמר "את מספר ימיך אמלא" ואת אמרת "והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה"?
אמר ישעיה אני יודע שהוא לא מחפש תשובה ומה שאענה לו הוא לא יקבל. ולא עוד שעכשיו הוא קצת "שוגג" אחר התשובה הוא יהיה "מזיד" של ממש.
מה עשה ישעיהו?
אמר שם קדוש ונבלע בתוך עץ ארז - כך הוא חשב להתחבא ממנו.
הביאו את עץ הארז לפני מנשה וחתך את הארז במקום ה"פה" של ישעיהו הנביא - ונהרג.
ולמה קיבל ישעיהו עונש כזה?
משום דאמר "ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב".
שואלת הגמרא: ובאמת מה התשובה לשאלת מנשה?
כדתניא כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה. וכו'
לעניינינו התשובה היא שמשה ראה גבוה מאוד - באספקלריה מאירה - ולכן נאמר בו "כי לא יראני". שאר הנביאים ובתוכם ישעיהו ראו במדרגה יותר נמוכה ולכן נאמר בהם "ואראה את ה'".
מכאן תבין גם את המושגים האלו של ניחם ה'. הכל במושגים הנמוכים של ההשוואה האנושית. שנבין שאין שום ביטוח חיים ואדם צריך להתאמץ ואם לא יהיה מבול ותקלות וחורבן וגלות.
כשאדם זוכה להגיע למושגים הגבוהים של הבנת ה' הוא יודע שה' יודע הכל מראש ואעפ"כ הוא נותן לאדם להבין בכוחות עצמו. זו הבנה הרבה יותר עמוקה ואל כל אחד זוכה להבינה. וכשזוכים – זוכים.
בהצלחה