שאלה
לא פעם ראיתי תיאורים בגמרא שאינם מתיישבים עם ההגיון. למשל, שעוג מלך הבשן היה צולה דגים בשמש, או שעקר הר בידיו כדי להשמיד את עם ישראל ונמלים פוררו את ההר על ראשו, תיאורים מופרזים על פירות גינוסר ועוד ועוד...
השאלה שלי אם להתייחס לאלה כפי שקרו באמת או שמדובר במטאפורות ? ואם כן, למה חז"ל השתמשו בלשון ציורית ואולי הומוריסטית כזאת? מה התכלית? [ והאם זה לא גורם לזילות ]
שאלה שניה,
אמרו לי שהתנ"ך אינו משקף אירועים הסטורים, אלא שמדובר ב"צופן קבלי", כך שיציאת מצרים, למשל, לא בהכרח התממשה בפועל. האם זה נכון ?
תשובה
שלום
חלק מתיאורי הגמ' הם גוזמא ומשל, וחלקם כפשוטם.
הרמב"ם במורה הנבוכים הראה כמה סיפורים אשר הם משלים, ובאגרותיו אף פירט את שלושת הכתות ביחס לזה-
כת הטיפשים והרשעים החושבת שהכל כפשוטו וכופרת בדברי חז"ל בשל כך. כת הטפשים החושבת הכל כפשוטו ומאמינה לזה עדיין. וכת החכמים והצדיקים, היודעת שחלק כך וחלק כך, וכת זו יודעת להבחין מה כפשוטו ומה לא.
הרשב"א כתב בחריפות על מי שחושב שכל דברי חז"ל משלים, ושדברי התורה (חוץ ממעשה הבריאה) אינם כפשוטם.
על כן, חלק כפשוטו וחלק לא.
זה הכלל-
מה שהשכל אינו מונעו, אין סיבה לומר שאינו כפשוטו, למרות שיתכן בהחלט שגם זה משל.
ומה שהשכל מונעו, ניתן לפרשו שלא כפשוטו בדברי חז"ל.
אך בדברי התורה ממש הכל כפשוטו חוץ משבעת ימי הבריאה שהם סוד עמוק שאינו מובן מהמקראות (רמב"ן).
בעניין הצופן-
התורה היא דבר ד' הבא לרומם את העולם, ולא משחקי אותיות. הגר"א כתב שהגימטראות הן דבר גדול וחשוב, אך הוא לא התכוון לשטויות של משחקי מילים וביטול המסר התורני בגללם אלא הוא התכוון שלאחר הבנת המסר העמוק של התורה, יש מקום להביט גם בגימטראות הטומנות אור מיוחד של רמז, כדברי הרב קוק בריש מילין.
כל טוב