האם התורה לא אמורה לעשות את האנשים ישרים ?

שלום וברכה

אדגיש בראשית דבריי: איני כותב שום דבר שקשור לחדשות האחרונות. דברים שאני כותב כאן – אני כותב כבר הרבה שנים, בהרבה מסגרות, ללא שום קשר לנסיבות אלו או אחרות. אלו דברים שאני רואה אותם בחשיבות עליונה, והם נכונים תמיד, ואנא – אל תקשור אותם לשום סיפור עכשווי אלא כהתייחסות כללית. בתשובה זו גם אפנה למקורות הקודמים שכתבתי, גם כדי לקצר, וגם כדי שאכן תיווכח שלא מדובר בהתייחסות לפרשיות האחרונות, אלא לרמה העקרונית של שאלתך.

א. ההנחה כי אם אדם הוא אדם גדול בתורה – הוא בהכרח אדם ישר, מחייבת בירור עמוק. ממקורות רבים אנו למדים שלא כך הם פני הדברים, ואציין חלק מהם בהמשך.
ב. ומדוע ? ראשית, בכל מקום בו יש עוצמה וכוח – יש סכנת שחיתות. התורה מלמדת זו פעמים רבות, אך בצורה הבולטת ביותר היא מלמדת זאת בפרשת המלך. המלך מחזיק עוצמה, ובשל כך התורה מזהירה מפני שתי סכנות: "רום לבבו מאחיו" ו"סור מן המצווה ימין ושמאל". ראה על כך ב: http://www.ypt.co.il/show.asp?id=55215; http://www.ypt.co.il/show.asp?id=29061.
ג. לא רק המלך מחזיק עוצמה. כל אחד מחזיק עוצמה מסוימת: הורים כלפי ילדים; מורים כלפי תלמידים; פקידים כלפי אזרחים, וכן רבנים כלפי צאן עדתם. ככל שהעוצמה שאנחנו מחזיקים ביד גדולה יותר – כן סכנת הנפילה גדולה יותר. כתבתי על זה מאמר גדול שקרא "אתיקה רבנית" שמופיע בספר הזה: http://www.idi.org.il/ספרים-ומאמרים/הוצאה-לאור/הספרים/הספרייה-לדמוקרטיה/רבנות-האתגר/
ד. כל הלומד תנ"ך בגובה הראוי, וקשוב מאוד לביקורת המוסרית של הנביאים, מכיר את הנושא הזה היטב. כהנים במשכן ובמקדש היו מגדולי המושחתים, ודי לנו אם נזכיר את בני עלי, ואת הכהנים שהושע הנביא מבקר על כך שהם רוצים שעם ישראל יחטא כדי שיהיו להם הרבה קורבנות חטאת לאכול. הנביאים ביקרו את המלכים, את השופטים שלכאורה מופקדים על דין צדק, ועל רבים אחרים שניצלו את מעמדם ולקחו שוחד.
ה. גם אנחנו הרבנים לא מובטחים מנפילות. בכלל צריך להתרגל כי מסגרת אינה מבטיחה שום דבר. כמה למדנו מדברי הנביאים על אלה שבאים למקדש ומרבים בהקרבת קורבנות, והם נחשפים כמושחתים שבאדם.
ו. אולם, המסקנה שלך כי לתורה אין כל השפעה על יושרו של האדם היא נמהרת מידי, והיא גם לא נכונה. כאמור לעיל, המסגרת ההתנהגותית של התורה היא המאפשרת יותר מכל את ההתנהגות המוסרית. מי ששומר את התורה, ולא פחות מכך את הציווי הכללי של "ועשית הישר והטוב" לאור פירושו של הרמב"ן – בונה לעצמו את האפשרויות להיות צדיק וישר, נקי כפיים ובר לבב. התורה אכן מעודדת מאוד התנהגות כזו, ודוחפת את האדם לחיות חיים נקיים.
ז. לא זו בלבד, אלא שהתורה מדריכה גם כיצד לעשות זאת. היא עושה זאת במקומות רבים, ודי לנו אם נציית לאמור בפרשת המלך. הדרכה ראשונה היא "לא ירבה". זו לא רק מצווה המוטלת על המלך. גם עלינו – הרבנים. לא להרבות. לא להרבות כסף וזהב ופאר ומשמשים ועוזרים וחצרות וגינוני כבוד; לא להרבות את ה"סוסים" המודרניים, לאמור: כלי רכב וטיסות ופאר ומחלקות ראשונות וכדו'; לא להרבות לנו "נשים" במובן המודרני, של קשרי חוץ, כפי שהיו נישואים של המלך. בכל מקום בו יש פחות גינוני שררה וכבוד – יש סיכוי גדול יותר שלא יתפתח הריקבון של שחיתות. אדגיש שוב כי כתבתי ש"יש סיכוי גדול יותר", לאמור: אין וודאות שדווקא החי בצניעות הוא הנקי והחי בפאר הוא המושחת, אולם יש סיכוי גדול יותר לכך.
ח. ההדרכה השניה של התורה היא שימת ספר התורה לנגד עינינו. בצורה מתמדת. בתשוקה. בהתקשרות. בנאמנות מוחלטת לתורה. לנסות לעשות זאת ביושר. ללא פניות. זו דרך מצוינת היוצרת מסגרת טובה להתמודדות עם השחיתות המסוכנת.

על כן, אם השאלה היא גם אנחנו הרבנים יכולים להיות מושחתים - התשובה היא שלצערי כן; אם השאלה היא האם יש יותר סיכוי שמי שהולך בדרכה של רבנות יהיה נקי וישר – התשובה היא שכן. אם השאלה היא האם זה בטוח- התשובה היא שלצערי לא. אם השאלה היא האם אמונתך בתורה כמתקנת את המידות צריכה להישבר – התשובה היא שחס וחלילה שדבר כזה יקרה. יש בתורה את תיקון המידות הגדול ביותר הקיים, אולם עלינו לזכור בכל עת כי זהו האופק שהתורה פותחת – אך לא הוודאות. לעולם הוודאות תלויה בהיפוך הלב, ביושרה הפנימית, ובדביקות האמיתית בריבונו של עולם.

האם עשינו קצת סדר ?

כל טוב