האם אתה עומד בצפירה?

בס"ד

יש בצפירה איזו שהיא מעלה רוחנית שכולם ביחד עושים איזה שהוא מעשה לזכירת החיילים שמסרו נפשם למעננו. רק שלצערי המדינה שלנו והאחראים על הטקסים מעדיפים לפעמים איזה מנהג נכרים על מנהגי ישראל ברצון לשוות למדינה אופי יותר ויותר חילוני.

אני לא חושב שעל כל דבר צריך לעורר ויכוח אבל אני מבין את החרדים שלא רוצים להסחף לתרבות החילונית ורואים בכל סממן של תרבות חילונית משהו מסוכן ועוצרים את קהלם מלהסחף ולהכלל בכלל הציבור ובתרבותו.

יש לזה רווח ויש לזה גם מחיר.

הרווח - ברור.
המחיר - גם ברור.

הציבור הציוני שהחליט לאמץ את המנהג הזה של הצפירה חייב הגנה מפני התרבות החילונית שלא תכנס בדלת האחורית.

אם בצפירה אין שום פסול עקרוני ולהפך יש בה חיוב. אי אפשר לומר על כל התרבות החילונית כך. וצריך לדעת לחנך את הילדים והציבור לביקורתיות ולדעת איפה לעצור ולשים גבול.

למשל.

במות בידור!!

מתוך רצון להיות עם כלל ישראל הולכים לבמות בידור שבהרבה מקרים יש שם חוסר צניעות (בלשון המעטה) וניבול פה וליצנות של המנחים. שרוב רובם של המנחים לא יכולים להנחות איזה שהוא טקס ללא ניבולי פה.

לפחות חלקם של השירים הם שירי הלל לניאוף וחולשה ועיפות רוחנית וכד'

לשמוח ביום העצמאות - בודאי.
לאמץ את דרכי השמחה של הריקנות - לא ולא.

זו כמובן רק דוגמא לכך שמי שבחר להיות יחד עם הציבור חייב חייב חייב לדעת לשים גבולות. אחרת הוא ימצא את עצמו שקוע עמוק עמוק בתוך תרבות שנמצאת בשקיעה רוחנית מתמדת.

תרבות שהולכת ומתערטלת מערכיה ומבגדיה בבת אחת. כל עונה פחות ופחות בגדים. פחות ופחות צניעות. פחות ופחות ערכים. פחות ופחות ציונות. פחות ופחות מקוריות. וכל זה לצערינו.

אנחנו צריכים להקרין את התרבות שלנו אליהם. זה מה שהחברה דורשת מאיתנו. לתת לתת לתת.

[לסיכום:
ברחוב - אני עומד בצפירה.
בבית - אני קורא פרק תהילים.
משתדל גם ברחוב לקרוא פרק תהילים או פרק משניות בעת הצפירה.]


ובילע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים.