שאלה
שלום רב,
אני ובן זוגי עומדים להתחתן ושנינו מתחבטים בשאלה איך לקיים את הטקס. שנינו חילוניים בדרכנו אך גדלנו במשפחות עם המון כבוד למסורת וליהדות. כמו כן יש לנו קרובי משפחה דתיים שומרים שברצונינו לכבד. עם זאת, שנינו לא מעוניינים בטקס דתי בנאלי בו הכתובה רשומה בשפה לא ברורה למקשיבים ואין הדדיות בהבטחות זה לזו וזו לזה. שאלתי היא האם אפשר לערוך טקס כהלכתו (כולל כתובה) ולהוסיף לו (אפילו באופן נפרד כפי שראיתי שהשבת למישהו בנושא הטבעות) קטע בנוסח דומה לזה -
אמר החתן ___________________ בן ___________________________ לכלה
הכניסיני תחת כנפך,
ואגלה לך את נפשי, אהבתי ואמונותיי,
והיי לי לאישה כדת משה וישראל*
אמרה הכלה ________________ בת _____________________________ לחתן
שימני כחותם על לִבך,
ואהיה לך לאשה באמונה, באהבה וביושר,
והֱיה אישי כדת משה וישראל.
זו הברית בינינו:
נבנה את ביתנו המשותף באחריות ובמסירות תוך גילוי לב הדדי, פתיחות, התחשבות, אהבה ורעות. נשאב כוח מהחיבור בינינו ונתמוך ביצירה משותפת ונפרדת של כל אחד מאִתנו, למען הגשמת יכולתנו הגופנית, הנפשית, השכלית והרוחנית.
נחלק בינינו את מלאכת החיים כפי יכולותינו, בשוויון, בהגינות ומתוך רצון כן.
נחנך את ילדינו ברוח הקדמה ואהבת האדם, החי והטבע - לאזרחות טובה ואהבת ישראל על כל גווניה.
נלמד אותם את יופייהּ וחכמתהּ של היהדות בהשקפתה המחודשת בימינו. נכיר להם את ההיסטוריה והמסורת של עמם ואת תולדות משפחותינו. נִלמד אִתם ומהם.
ליבנו שלם לקראת הבאות – התקוות והאכזבות, ההשגים והכשלונות. יש בנו תקווה שנדע להתגבר על ימים קשים, להיות ערים ופתוחים זה לצרכי זה, שנמצא את הכוח להבין, לכבד ולהוקיר את המשותף והשונה שביננו, ולעמוד זה לצד זה, שנדע להקשיב ולהיות רגישים, כדי שנחזק איש את רעהו ונתחזק באהבתנו.
טקס שכזה מאוד יחזק אותנו ונרגיש מיצינו את כל היופי שבהלכה בשילוב עם אורך חיינו המודרני והשיוויוני.
אשמח לשמוע את דעתך בנושא,
תודה רבה מראש,
תשובה
שלום וברכה ומזל טוב
מילים יפות וגבוהות כמו שציטטת כאן מתוך הכתובה המצויה בתנועה הרפורמית תמיד מושכות את הלב ועושות רושם כביר, אני תמיד מברך על כך שבני זוג יאמרו זה לזו ויכתבו זה לזו דברים נפלאים גם מתחת לחופה אבל לא רק בערב הזה.
טקס החופה היהודי האותנטי משלב בתוכו את שבע הברכות, מלל עתיק יומין בן קרוב לאלפיים שנה המזכיר שוב ושוב את האהבה והשמחה החשובים כל כך בין בני הזוג:"שמח תשמח רעים האהובים...", "אשר ברא ששון ושמחה... אהבה אחוה שלום ורעות... משמח חתן עם הכלה".
אך לצד זה, היהדות ביקשה שהדברים לא יהיו רק ברמה ה"אופורית" אלא עם רגליים מוצקות על פני הקרקע יופיעו גם החיוביים המעשיים והגשמיים עלי אדמות, חיובי העמל והתזונה, חיובי הכבוד (שוכחים לפעמים!) ועוד, וזהו התפקיד אותו ממלאת הכתובה (הכתובה ארמית מסיבות שאין כאן המקום לפרטם, אך אין כל בעיה להקריאה בעברית או באופן חלקי).
בענין זה אין סימטריה, גם אם יחליטו כל באי עולם במשאל עם פה אחד שהגבר יהיה זה שישא את העובר 9 חודשים ברחם, לא יעזור לאיש והקב"ה קבע את ההבדלים בטבע ונתן לאיש את מעולתיו וחסרונותיו שלו ולאשה גם כן ועליהם להשלים זה את זו ולא להיות "תעתיק" מדוייק אחד של השני!
אולי רבות מהבעיות של חיי הזוגיות נובעות מכך ששוכחים שערב החופה מכיל בתוכו את ברכת הדרך הכוללת לצד האהבה הגדולה גם את השותפות המעשית והטכנית.
הנושא רחב מאד והתייחסתי אליו על קצה המזלג ותן לחכם ויחכם עוד.
בברכה