שאלה
בס"ד
לכבוד הרב שלום!
אנא עזור לי!!!
הקדמה - מצטערת אם הדברים יהיו מבולבלים יותר מדי.
אני נערה בת 15 וקצת, ובשנים האחרונות מאוד התחזקתי. בררתי הלכות, התמודדתי עם לבטים שונים, קבעתי לעצמי עקרונות, ניסיתי להעיר לעצמי על עוד ועוד דברים לשפר, וכו'. גיליתי המון יופי וטוהר בדרך התורה, ואני משתדלת לכוון את מעשי כך שיתרמו לי וישמרו עלנפשי בחיים אלו. אך- וכאן מגיעה הבעיה, בזמן האחרון קלטתי שיש לי המון חוסר וליקוי ענק במידות שבין אדם לחברו שלי- הייתי מאוד סגורה לאחרים, (מכיוון שעוד לא הייתי בטוחה בהבעת עמדתי) אמרתי דברים חדים ששיקפו את מה שסברתי אני, ורק עתה אני מבינה שבכך בוודאי פגעתי באנשים שדעותיהם אולי לא מתוקנות וטהורות, אך זוהי דרכם וכך הם רואים את פני הדברים! לקחתי על עצמי לתקן מידות, ונפתחתי יותר, התחלתי להציע יותר עזרה, לנסות לכעוס פחות ולהאיר פנים יותר, להיות נינוחה יותר...
אני צריכה במעשים אלו להבליג לפעמים על דברים שאחרים אומרים או אוהבים שהם מנוגדים לחלוטין למה שאני חושבת. ניסיתי להראות הבנה, ואני עדיין משתדלת. אך... לא יודעת איך, ואולי זה בגלל שהתחלתי להתעסק קצת יותר בקשרים עם חברות ובמידות שבין אדם לחברו (שגם בהן אני סוברת שעוד יש לי הר שלם לחצות רק כדי להגיע להתחלת הדרך הנכונה) ופחות בלבטים עצמיים, או בסתם הרהורים על הקב"ה ,העולם, הנשמה, ועוד דברים חשובים מעין זה, בכל אופן, אני מרגישה שנסוגתי אחור מבחינת הרוח. כ"כ אהבתי דיבורים על אמונה, דרך, התקדמות... כ"כ שאפתי להתקרב לקב"ה ומצוא לי דרך... ועכשיו, אני מרגישה שאני במן תקופת "פתיחות" כזו, זה לא ששיניתי את התנהגותי והתחלתי חס ושלום להתנהג בחוסר מוסריות או כדומה, אלא שפשוט אני יותר , אולי , לוקחת דברים בקלות . אומרים שגם אם אדם נפל הוא תמיד יכול לעלות... אני חושבת שהשתמשתי במשפט הזה יותר מדי. "שבע יפול צדיק ויקום"- ואם יותר מ-7? אמנם לא היו אלו נפילות כמו שלעיתים מספרים באתר שואלי שאלות למינהם, אבל הנפילה שלי היא ההפסד של ה... ניצוץ? דמעה (וכן, הייתי בוכה הרבה לקב"ה בתקופה ההיא- האם הפסדתי את זה , או הרווחתי שמחה?)? חיפוש נואש של קרבה לדרך האמיתית?!
עזור לי בבקשה!
תודה ענקית וישר כח על ההקשבה והמענה...
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
קראתי את מכתבך כמה פעמים ויש לי הרושם שיש לך נשמה גדולה ורוחנית.
מישהו חכם אמר פעם: " אם תאמינו אין זו אגדה! . אם באמת נאמין שאפשר לשנות אז אנחנו נשנה, ובגדול!
לפי דעתי השאלה האמיתית היא לא אם יש דרך אלא אם אנחנו באמת מאמינים בה ובאמת רוצים אותה.
הדרך שבה את הולכת היא דרך נכונה וטובה המשיכי בה .!
אולי יש להכניס קצת רגש לתפילה ,קצת שירים קצת שמחה,קצת אמירת תהילים .קצת עזרה לזולת ועשיית חסדים. אאהגשה שאת מרגישה היא הרגשה טבעית ואין בה כל פגם. אין לך כל צורך לנוד ולנוע ולזעזע את עצמך במהפכים ומקסמי שווא.
המשיכי בדרכך והשם יהיה בעזרך.
אני מעתיק לך את שאלתו של העץ שלא רוצה לשנות את חייו וטוב לו איך שהוא וכמו שהוא (דתיה בן דור):
פעם שאלתי עץ-
"עץ, איך זה להיות עץ?"
"אתה וודאי מתלוצץ"- אמר העץ.
"לא ולא", אמרתי- "ברצינות גמורה,
זה טוב או רע?"
"רע?" תמה העץ. "מדוע?"
"ולא אכפת לך שאתה תקוע כל השבוע?"
"אינני תקוע, אני הרי נטוע"
"ולא מתחשק לך לפעמים ללכת לבקר חברים
או לראות מה נשמע במקומות אחרים?"
"אין לי כל צורך לנוד ולנוע.
ציפורים מזמרות לי באופן קבוע
פרפרים לי נושקים, מלטפת הרוח
ולנגד עיני- כל האופק פתוח."
"ובלילה כשכולם ישנים- אז מה?"
"בלילה אני מאזין לדממה
ושומע
איך נושמת האדמה
איך פירות מבשילים
איך יורדים הטללים
ובתוך ענפיי ישנים גוזלים ואני שומר על שנתם."
"אני אוהב אותך עץ" - אמרתי
והלכתי אל גני
ונטעתי לי עץ מול חלוני.