האחים שלי לא מתיחסים אלי

שלום לך שני,
תיארת מצב כואב. זה באמת לא נעים ששני אחיך הגדולים לא מתייחסים אליך. התפעלתי מאוד מהרגישות ומהאכפתיות שלך למצב הקשר ביניכם ולאחווה המשפחתית, אני מאוד מעריכה אותך.

שאלת שאלות, ולצערי אין לי כל כך תשובה עליהן. אני לא מכירה את המשפחה שלך, ולכן אין לי דרך לדעת למה אחיך בוחרים ´להתעלם´ ממך, האם זה מכיוון שאת ´אחותם הקטנה´ או כדי להרחיק אותך מהעולם החילוני שלהם, או שזו סתם "אפאטיות חסרת רגש", כהגדרתך. בכל מקרה, זה באמת לא נחמד ולא הוגן לקבל יחס כזה מהאחים הגדולים.

לפני הכל, כדאי מאוד שלא תקחי את ההתנהגות שלהם באופן אישי. אם אכן את מסבירת פנים, אוהבת אותם ולא פגעת בהם בעבר בצורה משמעותית, אני באמת לא רואה שום סיבה שאת עלולה לגרום לה, להתנהגות הזו. לכן, חבל שתרגישי אשמה ופגועה, כי נראה לי שזו ממש לא אשמתך.

אחיך כבר גדולים, וכנראה אין לך שום יכולת לשנות אותם או לגרום להם להתנהג אחרת. עכשיו הכדור בידיים שלך, איך תגיבי לצורה שבה הם מתייחסים אליך?

לעניות דעתי, יש שתי דרכים בהן ניתן להגיב.
דרך אחת- לעשות ´ברוגז´. לא רוצים לדבר? לא צריך!
אם הם לא רוצים להיות איתך בקשר, את גם לא רוצה ´לכפות´ עליהם קשר כזה, ולכן אין שום סיבה שתנסי לדבר איתם או לשוחח איתם.
לפי מה שנראה משאלתך, את לא רוצה לבחור בדרך כזו. הקשר עם אחיך חשוב לך ואת ממש לא רוצה להתעלם מהם ובצדק.

לכן יש גם דרך שניה, ונראה לי שאותה כדאי לך לאמץ- להמשיך להתנהג כרגיל ולהאמין שמתישהו ´יפול להם האסימון´, שמתישהו גם הם יבקשו את הקשר המשפחתי עם אחותם הצעירה. יכול להיות שזה יקרה כשתגדלי קצת יותר, יכול להיות שזה יקרה רק כשגם להם תהיה משפחה משלהם. (לא ציינת אם הם נשואים או לא, אני מניחה לפי השאלה שהם עדיין רווקים).
להמשיך להתנהג כרגיל, ואפילו יותר מכרגיל-
להגיד להם "שלום" בסבר פנים יפות ובחיוך רחב,
להתעניין בהם בעדינות (ולא בצורה חטטנית ו´מנדנדת´),
לספר להם קצת על אירועים חשובים בחייך שיש סיכוי שיעניינו גם אותם,
להתייעץ איתם על נושאים שונים מעולמך, רצוי על נושאים שיש להם ידע וכלים לעזור לך.
אולי גם לנסות לארגן "ערבי משפחה" ולצאת לאנשהו ביחד, או להיות בבית ולשחק משחק חברה שכולם אוהבים (מונופול, רמיקוב וכד´).
הכי חשוב לעשות את זה ברוח טובה, בלי מתחים, וגם אם הם לא בדיוק משתפים פעולה, לא לכעוס אלא לכבד את רצונם לשמור על ריחוק כלשהו כרגע.

עוד הארה קטנה- מה עם ההורים? הם מודעים למצב שנוצר? איך הם מגיבים לכך? אולי כדאי לך ליזום שיחה עם הוריך ולנסות לחשוב ביחד איתם איך להיות יותר ´משפחה´. אני מאמינה שגם להם אכפת, ואולי ביחד תצליחו לחשוב על משהו שיתאים.

כתבת גם שאת מפחדת שימאס לך להיות נחמדה. אני מבינה מאוד את החשש שלך, באמת קשה להחזיק מעמד מול אחים שמתעלמים, וגרוע מזה, זורקים העלבות שפלות.
יש כמה עצות שיוכלו לעזור לך-
[1. לא להיפגע מהם], לא לקחת דברים ללב ולא לחשוב שאם הם מעליבים אותך או מתעלמים ממך אז משהו בך לא בסדר.
[2. לזכור שהם אחים שלך!] על משפחה לא מוותרים. אז את קצת יותר מבליגה, קצת יותר נחמדה אליהם, קצת יותר בסדר, רק בשביל להמשיך לשמור על האחדות המשפחתית. בכל פעם שימאס לך להיות נחמדה תזכרי את זה.
[3. לזכור שהם בסך הכל האחים שלך...] בכל המשפחות הטובות יש מריבות, מותר לך לפעמים להיפגע או להיות קצת לא בסדר כלפיהם (אבל רק לפעמים), אל תחשבי שאם את ככה, זה ישר אומר שהפכת להיות אטומה לסביבה. ברוך ה´ יש סביבך עוד אנשים- דודים, חברות, מורים שכלפיהם את לא אטומה ואפילו נחמדה מאוד, אז מה זה מול ההתנהגות שלך כלפי שני אנשים...(:

ואגב, זה ממש לא מוזר להתפלל לקב"ה ולבקש ממנו שהמשפחה שלכם תהיה מאוחדת ושיהיה קשר טוב בין האחים. תתפללי, יש ערך עצום לתפילה כזו שבוקעת מעמקי הלב.

יקירתי,
התרשמתי שיש בך רצון עז וכוחות לחדש ולהעשיר את הקשר בינך לבין אחיך. ואני מאמינה שבע"ה עוד תראי פירות.
תרגישי בנוח לפנות אלי מתי שתרצי ולעדכן איך מתקדמים העניינים, אני אשמח מאוד לשמוע ממך.
רק טוב!
עדי.
adi_sh@shoresh.org.il